סיקור סרט || Kokuhaku, מיועד לגיל 16 ומעלה.

[Onishi Sumi]

שם הסרט: וידויים (Confessions). ביפנית - קוקוהאקו - 告白 \ Kokuhaku
ז'אנר: דרמה, מותן פסיכולוגי, בריונות, מיסתורין, נקמה. (ביררתי במספר אתרים כדי שאני לא אשכח כלום)
במאים: נאקאשימה טאטסויה.
כותבים: נאקאשימה טאטסויה, מינאטו קאנאה.
מפיקים: אישידה יוג'י, קאוואמורה גאנקי, סוזוקי יוטאקה, קובוטה יושיהירו.
שחקנים:
⁂ מאטסו טאקאקו
⁂ נישיי יוקיטו
⁂ פוג'יווארה קאורו
⁂ האשימוטו איי
שפה: יפנית
ארץ מקור: יפן
שנת יציאה: 2010
זמן הקרנה: 106 דקות

הערה - זה הדבר הכי חופר ארוך שכתבתי בפורום טו"ק בערך, עבדתי על הסיקור הזה שעות. הכל כתבתי בעצמי, פרט לחלקים שכתבתי שנעזרתי במקורות אחרים וכמובן קישרתי - ושום דבר לא היה העתק הדבק, כמובן. אני מציינת מעכשיו - הסרט הזה קשה. הוא מ-א-ד קשה. כמובן שמהסיקור לא יהיה ניתן לראות את זה, אבל עדיין. מקווה שתהנו בכל זאת :) בנוסף לזה, חשוב לי להדגיש כי הסיקור לא מכיל ספויילרים. עבדתי הרבה כדי שלא יהיו כאלה.

תקציר:

”מה הצליל שאתה שומע כשמשהו יקר לך נעלם?“
כאשר מוריגוצ'י יוקו, מורה בחטיבת ביניים מקומית, מסיימת ללמד את הכיתה שלה, היא מלמדת אותם שיעור אחרון.
השיעור הזה הוא שיעור שהתלמידים לעולם לא ישכחו, וספציפית, שיעור ששלושה תלמידים מסוימים ביותר לא ישכחו אפילו יותר מהשאר.
למוריגוצ'י יוקו הייתה ילדה. מוריגוצ'י מאנאמי, זה היה השם שלה. בסך הכל בת ארבע. למה הייתה? כי היא נרצחה, והיא נרצחה על ידי התלמידים של יוקו.
יוקו נחושה לנקום, והיא נחושה לעשות זאת בדרך שתשנה את חיהם לעד.
הם חושבים שהם יכולים לעשות הכל, הם חושבים שהם בלתי מנוצחים. אבל האמת היא...שכל אחד יכול להיות מנוצח.
יש הרבה דברים שהם לא יודעים, ויש הרבה דברים שהיא לא יודעת.
במלחמה הפסיכולוגית הזו, לעולם לא יהיה מנצח.

דמויות ראשיות:

מוריגוצ'י יוקו - מאטסו טאקאקו

”אנשים חלשים מוצאים אנשים חלשים מהם שיהיו הקורבנות שלהם. והקורבן לעיתים חש כי יש לו שתי אפשרויות: להשלים עם הכאב, או להפסיק את הכאב שלהם במוות. אבל הם טועים. העולם שאנחנו חיים בו הוא הרבה יותר גדול מזה. אם המקום שבו אתה נמצא כואב מידי, אני אומרת שאתם חופשיים לחפש מקום אחר, פחות כואב, מקלט. אין בושה בלחפש מקום בטוח. אני רוצה שתאמינו כי אי שם בעולם הרחב, יש מקום בשבילכם, חוף מבטחים.“

מוריגוצ'י יוקו היא אם חד הורית, ומורה בחטיבת הביניים המקומית בעיר שלה. היא עוזבת את עבודתה לאחר שילדתה מתה, או אם לדייק, נרצחת על ידי התלמידים שלה. היא נחושה בדעתה לנקום את נקמת ביתה, וכהתחלה, היא מלמדת את הילדים שיעור אחרון - שיעור שפותח את מסע הנקמה שלה, ושיעור שאף אחד מהם לעולם לא ישכח.

וואטאנאבה שויה - נישיי יוקיטו

”פוף...המורה, את שומעת את זה? זה הצליל של משהו חשוב לך נעלם.“

וואטאנאבה שויה, תלמיד בחטיבת הביניים. שיבויה הוא ילד מוצלח, או לפחות כך הוא נראה מבחוץ - הוא משתתף בפרויקטים, הוא ידוע בתור ילד חכם ביותר, והוא בהחלט נראה כמו הילד המושלם. הוא אפילו זכה בתחרות מאד חשובה...רק שהעובדה שילדה בת גילו רצחה את המשפחה שלה דרך עירבוב סמים שונים והכנסתם לשתייה ולאוכל שלהם בדיוק באותו היום תפסה את כל העמוד הראשון בעיתון. הוא לא ממש רוצה לעבור על זה בשקט, מן הסתם. יש לו סיפור עבר קשה, והוא הרבה יותר חכם ממה שאתם חושבים. יש לו מטרה אחת ברורה, והוא ישיג אותה, לא משנה במי הוא יצטרך לפגוע.

שימומורה נאוקי - פוג'יווארה קאורו

”רק רציתי להיות חבר שלך. אף אחד לא היה חבר שלי קודם, אף אחד לא התייחס אליי קודם. אף אחד מעולם לא היה מודע לקיומי.“

שימומורה נאוקי, תלמיד בחטיבת הביניים. נאוקי הוא...הוא כלום, אם צריך לתאר אותו במילים. הוא לא בולט בכלום, הוא לא מוכשר, הוא לא יפה תואר - הוא פשוט נמצא שם ברקע. ממלא מקום. הוא מעולם לא רצה להשקיע בלימודים שלו, או להשקיע במשהו באופן כללי. וכששויה פונה אליו, ורוצה להיות חבר שלו - כמובן שהוא לא מסרב. הוא לוקח את השיעור האחרון של המורה יותר קשה מכולם, ולא מגיע ללימודים אחריו.

קיטאהארה מיזוקי - האשימוטו איי

”המורה….המורה יוקו. אני...יש לי עוד שאלה לשאול אותך. שאלה אחרונה.
האם החיים באמת כל כך יקרים,
לא משנה על איזה חיים מדובר?“

קיטהארה מיזוקי, תלמידה בחטיבת הביניים. מאז היסודי היא ידועה בתור "מוזיקי" או "מיזוהו" שהפירוש שלו - שילוב שמה יחד עם המילה טיפשה. היא תלמידה ממוצעת בסך הכל, ולא נראה שיש לה קשר טוב עם התלמידים האחרים, או קשר עם מישהו באופן כללי. נראה שאין לה...אף אחד, אם צריך לדייק. אבל, היא הרבה, הרבה יותר מסובכת ממה שאתם חושבים. היא בהחלט לא טיפשה (אפילו חכמה יותר מרוב האנשים, יש לציין. הרבה מהצופים בסרט ציינו שהם לא יודעים מה יכול לגרום לילדה כמוה לקבל כינוי כזה) ויש לה מטרות ברורות ורצונות ברורים.

מוריגוצ'י מאנאמי - אשידה מאנה

מוריגוצ'י מאנאמי, הבת של מוריגוצ'י יוקו, והסיבה לכל מה שהתחיל. הכל מתחיל מהמוות שלה, הרצח שלה. זוכרים את אשידה מאנה, הילדה מהסיקור הזה? זו אותה האחת, רק שפה היא בערך בת חמש. בנימה אישית אני חייבת לאמר שממש השתגעתי כשצפיתי באשיטה מאמא גא אינאי והבנתי שזו אותה האחת.

טאראדה יושיטארו - אוקאדה מאסאקי

טאראדה יושיטארו, המורה המחליף של מוריגוצ'י יוקו. הוא אומנם דמות קצת פחות ראשית משלושת הילדים, המורה והילדה (שכן היא הסיבה לכל מה שקרה), אבל מומלץ לא לשכוח אותו, גם לו יש תפקיד חשוב בעלילה.

שימומורה יוקו - קימורה יושינו

שימומורה יוקו, אמא של שימומורה נאוקי וגם דמות שחשוב להכיר. היא מתחילה להופיע בערך באמצע הסרט, ולמרות שהיא דמות משנית, יש לה קטע נרחב למדי. היא הושפעה מהשיעור האחרון של מוריגוצ'י יוקו כמעט כמו בנה, והיא... היא בהחלט רוצה לנקום בה על מה שהיא עשתה. לא אפרט מעבר לזה, כיוון שזה יהיה כבר ספויילר.

פוסטר רישמי נוסף של הסרט:

טריילר:

פה ספציפית אין שום דבר נורא, אבל כפי שציינתי כבר פעמיים - הצפייה היא לגיל 16 ומעלה.

השפעת הסרט, והביקורות שהוא קיבל:

(את המידע הספציפי הזה לקחתי מויקיפדיה, אבל לא העתק הדבק, כל הקרדיט לערך הזה)
זמן קצר לאחר שהסרט שודר ב266 בתי קולנוע, הוא שבר שיאים עם ההכנסות שלו, ועקף את המכירות של הסרט "אני נותנת לך את אהבתי הראשונה" (סרט מקסים, אגב, ממליצה גם עליו). הוא הפך לסרט הריווחי ביותר למשך 4 שבועות, בחודש יוני. ההכנסות רק המשיכו לגדול, והסרט נמצא במקום השביעי ברשימת הסרטים הכי מצליחים לשנת 2010 ביפן.
-
הסרט קיבל ביקורות מאד חיוביות ברוב העולם. בין הביקורות היו ביקורות טובות מאד על ההפיכה של הסרט לסרט מספר (הערה: לא היה לי שמץ שזה מבוסס על ספר, עכשיו אני חייבת לחפש אותו), על המשחק של השחקנים, על הסגנון של הבמאי, ובעיקר על המשחק של הילדים. כמובן שהיו גם ביקורות שליליות, בינהן הביקורת של הביביסי, שאמרה שהסרט הוא "אטום מבחינה ריגשית"

פרסים וזכיות:

(את המידע הספציפי הזה לקחתי גם מויקיפדיה, אבל לא העתק הדבק, כל הקרדיט לערך הזה)
סך הכל, הסרט עצמו התמודד ב13 קטגוריות שונות - מתוכן זכה ב11, ובאחת הגיע למקום השני. הפרסים היו על התוכן, על הפקת הסרט, על השחקנים, על העלילה ובעיקרון - על כל דבר שאתם יכולים לחשוב עליו.
הבמאי היה מועמד ל4 פרסים על הסרט, מתוכם זכה בשלושה.
מאטסו טאקאקו, כלומר, המורה, הייתה מועמדת לשלושה פרסים וזכתה בשניים.
פרט לזה כל מי שעסק ביצירת הסרט (הצלמים, העורכים, המפיקים…) היו מועמדים למספר פרסים, כאשר רק עורך הסרט זכה בקטגוריה שלו.
פרס נוסף שחשוב לציין הוא הפרס של קימורה יושינו, שמשחקת את אימו של שימומורה נאוקי בסרט, והיא זכתה על התפקיד התומך הטוב ביותר.

דעה אישית:

אוקיי, וואו.
אני אישית ראיתי את הסרט הראשונה בגיל...12, אני חושבת? משהו בסגנון הזה, זה היה מאד מזמן כי אני יודעת שלא זיהיתי שם כמה אנשים שהפכתי למעריצה מאד גדולה שלהם בסביבות הגיל הזה. בכל מקרה, בואו נתעלם מהעובדה שאני מתעלמת מאזהרות גיל בקלילות - זה בהחלט לא סרט לילדים, אוקיי? זה סרט קשה, כמו שכבר אמרתי. אז אל תיקחו אותי כדוגמא, אני מתעלמת מאזהרות גיל כפי שאמרתי וזה כבר בעיה אישית שלי. אל תיקחו ממני דוגמא אנשים. בכל מקרה, ראיתי את הסרט הזה למרות האזהרות ולמרות העובדה שהוא מוגדר כמשהו שמיועד לגיל 16 פלוס, והאמת - לא התאכזבתי בכלל. אבל זו רק אני, אני חייבת לאמר. זה סרט מאד קשה, כפי שכבר ציינתי וכפי שכבר ניתן לראות בהמלצה. הוא מדבר על כל נושא שאתם רוצים, ובצורה הכי זוועתית שאפשר. הוא מתייחס לנושאים כבדים, שכן בואו נזכור שכולו מתחיל ממוות של ילדה בת ארבע בערך. יש המון קטעים בסרט הזה - אפילו כולו, אם אני יכולה לאמר, שיגרמו לך לחשוב "יש בזה משהו" או יותר מזה, להתחיל לחשוב על דברים בצורה שונה. עברו שנים מאז שראיתי את הסרט הזה, לפחות שלוש, אפילו יותר, ועדיין לא שכחתי ממנו כלום. אפילו שהוא סרט קשה מאד ולא מומלץ לצפות בו מתחת לגיל 16, אני צפיתי בו...לפחות כבר ארבע פעמים. אין לי באמת מילים כדי להסביר כמה הסרט הזה מדהים, וכמה אני חושבת שאנשים (במידה ואתם חזקים מספיק לצפות בו, כמובן, כמו שאמרתי הוא -קשה-) צריכים לצפות בסרט הזה. אני חושבת שיש לו מסר מדהים. למרות זאת, אני חייבת לאמר שאני קצת מסכימה עם הביקורת שאמרה שהסרט הוא "חסר רגישות" או "אטום". הוא באמת קצת כזה, אבל איך אומרים - לפעמים צריך ללכת עד הסוף כדי שלאנשים יפול האסימון. אני חושבת שזה בדיוק הסרט מהסוג הזה. לסיכום, אני באמת, אבל באמת ממליצה על זה. אני מקווה שכמה אנשים פה (שוב, במידה ואתם חושבים שאתם יכולים. הטריילר לא מציג אפילו קצת מהזוועות שקורות בסרט) יקראו את הסיקור ובאמת יחשבו לעצמם - וואלה, אפילו שזה לא הסגנון שלי, אולי כדאי לנסות.
לסיכום בפעם השניה, מומלץ :)

”וכשהיא עזבה...שמעתי את הקול של משהו חשוב לי נעלם.“

[Colorful]

וואו, וואו...וואו! בחיי, אחד הסיקורים הכי מושקעים שראיתי בחיי, אם לא ה-! לא רואים השקעה כזו בכל יום וזה בהחלט מדהים וראוי להערכה פסיכית, כל הכבוד!!!ועוד העובדה שכתבת הכל הכל לגמרי בעצמך...והציטוטים...וואו! אם היה לי איך להעניק לך פרס על זה (העלית בי רעיון כרגע), הייתי מעניקה לך אותו פעמיים.
ועכשיו, הנוגע לסרט עצמו. זה כל כך מסקרן, בחיי. השארת המון שאלות פתוחות וזה מעולה. הניסוחים שלך מצוינים, התמצות מעולה, את מסכמת פרטים בצורה מעולה. הדעה שלך מורחבת בצורה מצוינת, היא מעניינת לקריאה. שכנעת אותי לחלוטין לצפות בסרט הזה, למרות שבדר''כ אני לא רואה סרטים יפניים (אני מורידה אותו ברגעים אלו ממש).
תודה ענקית על הסיקורים המהממים שלך, ההערכה שלי כלפיהם מטורפת. ח''ח ענק!