שיעור בשיקויים || kimimiki, פאנפיק לתחרות של פוקס

[Kimimiki]

שם הפאנפיק: שיעור בשיקויים
שם הכותבת: kimimiki
דירוג: pg
סוגה (ז'אנר): לא יודע. שיעור שיקויים
בטא: לונגה! תודה רבה
ויתור זכויות: j.k.rolling

"ובדיוק כך..." סלגהורן פיזר בקדרה הלוהטת קומץ עלי ורד כתושים, "רוקחים שיקוי אהבה."
הוא חייך והביט בתלמידים שישבו בשקט מופתי. זה היה אחד משיעורי השיקויים הראשונים שלהם, ואף אחד מהם לא ראה מעולם שיקוי מורכב כל כך. שיקוי אהבה היה בהחלט הרבה מעבר לרמה שלהם. רוב הבנות בכיתה הביטו לכיוון הקדרה בחולמניות, מדמיינות את עצמם מוזגות אותו לכוס ספציפית לה חיכו הרבה זמן. הבנים צפו בהם בשקט וגיחחו למראה ההבעות שלהם.
"אז... מה תעשו היום?" שאל סלגהורן בניסיון לרענן את העירנות, "לא לא... אל דאגה, אתם לא תצטרכו לרקוח את שיקוי האהבה בעצמכם. אבל בכל מקרה תצטרכו להתאמץ קצת. בעמוד 32 מופיע המתכון המלא של שיקוי סחרור, שיקוי קל ובלתי מזיק, ובמקרה גם בנוי על אותם שלבי פתיחה של שיקוי האהבה. את שיקוי הסחרור תצטרכו להכין בשלמותו, החומרים הנדרשים לו נמצאים בארון שם."
הוא הצביע בשרביטו על ארון הציוד, שנפתח בחבטה.
"מאזניים, קדרה וספר הבאתם מהבית. אני מקווה. בכל שאלה אפשר לבוא אלי. בעצם, תבואו רק אם זה ממש חשוב..." הוא התיישב במקומו ושלף מכיס פנימי בגלימתו ספר דק.
מכל רחבי הכיתה נשמעו אנחות מאוכזבות. חלק מהתלמידים שמעו על שיקוי אהבה כבר קודם והשיעור העלה אצלם ציפיות. כולם החלו לגרור רגליים לארון ולפתוח את הספרים בכבדות.
"למה הראת לנו את כל זה פרופסור?"
סלגהורן הרים את מבטו מהספר. הוא סקר את כולם עד שמבטו נתקע על תלמיד פרוע-שיער. "מה שאלת, מר..."
"פוטר. ג'יימס. שאלתי למה הראת לנו איך לרקוח שיקוי אהבה אם אנחנו לא מבשלים אותו עכשיו בעצמנו?"
סלגהורן נראה מופתע. "טוב, מר פוטר. כשראיתם אותי מבשל שיקוי כל כך מורכב, למדתם על שילוב יכולות ושימוש נכון במרכיבים תחת לחץ זמן. חוץ מזה, הבישול של השיקוי היה גם דרך להשיג את תשומת ליבכם, ולהלהיב ולסקרן אתכם על השיעור. אמנם, אני מופתע, זאת לא אחריותך לדאוג לסדרי השיעורים."
"אבל זה אחריותי להסתקרן וללמוד, כמו שאמרת, פרופסור," ענה ג'יימס.
סלגהורן עיקם את מבטו, "כן נכון, אז תתמקד בבישול, לא בביקורת." הוא עצר והביט סביב. כולם היו בשקט. "עמוד שלושים ושתיים!" צעק, וכולם חזרו לזוז.
לילי אוונס הביטה לעבר הספסל של פוטר. חברו ארוך השיער דפק לו מרפק והם צחקו שניהם.
"זה סיריוס בלק, זה שסיפרתי לך עליו..." סנייפ ישב על ידה ושיחק בעט הנוצה שלו. השיעור היה משותף לתמידי סליתרין וגריפינדור והתיר ללילי וסוורוס לשבת יחד. "ברכבת הוא ניסה לעצבן אותי, והראתי לי כישוף קטן. הוא עדיין מפחד ממני."
ואכן, מבטו של סיריוס בלק לא פנה אפילו לרגע אחד לכיוונם. נראה שהוא מתעניין בהכל חוץ ממה שמאחוריו. פוטר, לעומת זאת, לא יכל להמנע מלהביט אליהם כל כמה שניות.
לילי נאנחה בעצבים והראתה זאת לסוורוס, אשר התעלם כליל. היא מעולם לא אמרה לו, אבל זה היה אחד הדברים שהיא הכי אהבה בו - הוא מעולם לא נדחף לשטח הפרטי שלה. גם כשהיא ראתה שהוא קצת חושש, הוא מעולם לא אמר מילה על מה הוא חושב שטוב לה.
"גם את פוטר נראה לי אני יכול להפחיד די בקלות," המשיך סנייפ בנושא הקודם, "לו ולבלק יש יותר אגו משכל..."
"שקט!" צעק סלגהורן וקם, "מי זה מדבר ב... אה, אלה אתם..."
הוא התיישב בזמן שלילי וסוורוס קמו בזריזות להביא את המרכיבים מארון השיקוים. אף על פי שבמקרה של סלגהורן הם לא היו צריכים להתאמץ לעשות רושם טוב - הם העדיפו לשמור על המוניטין שלהם בתור שני חביביו. בכל שיעורי השיקויים מתחילת שנה הם גילו כישרון יתר על כל שאר חברי הכיתה, והצליחו לבצע את כל המשימות בזמן קצר. אם לומר את האמת - הם היו הכי טובים כמעט בכל שיעור. אולי מלבד קווידיץ'. סוורוס התבדח פעם שהם השאירו אותו לפוטר כדי שלא ייעלב.
אחרי כמה דקות של עבודה שניהם סיימו את כל השלבים של שיקוי הסחרור. סוורוס סיים ומלל לתוך הבלילה שלו את צואת הפיות. הוא הביט על לילי אשר החזיקה את הצואה בידה. היא היתה קפואה והביטה לקדמת הכיתה, שם פוטר וחבריו היו עסוקים בלזרוק כדורי נייר ולהציק למרגריטה, תלמידת גריפינדור לא מקובלת, בלשון המעטה. (ממקורות פנימיים לילי שמעה שהיא גם מאוהבת בפוטר).
"איזה גועל..." לילי מלמלה לעצמה וכתשה את צואת הפיות באגרוף. ופתאום עלה לראשה רעיון.
"מה את עושה?" שאל סוורוס כשהיא זרקה את אבקת הפיות לפח ופנתה לכיוון ארון הציוד.
היא חזרה אחרי דקה כשידיה מלאות ברכיבים והניחה ספר משומש על השולחן.
"מה זה? רקיחת שיקויים למתקדמים, מקלות סוף, ביצי תוכונים, עלי ורד... אה..." הוא חייך לשנייה ואז עטה פרצוף מבולבל, "למה שיקוי אהבה?"
לילי וידאה קודם שסלגהורן לא מסתכל, אבל הוא היה שקוע בספר שלו. 
"לפוטר..." היא חייכה חיוך ממזרי.
סוורוס נראה כמו מי שקיבל בעיטה בין הרגליים. "פוטר?"
כנראה הוא אמר את זה יותר מידי בקול.
"צריך משהו סוור-מאוס?" פוטר הסתובב אליהם.
"לא ממך..." סנייפ מיהר להפנות את פניו אל לילי ולחש, "למה פוטר? את באמת רוצה אותו?"
"לא אני, אדיוט..." היא כבר התחילה להכניס את המרכיבים לקדרה, "אתה רוצה לעזור?"
"את רוצה להסביר?"
היא הצביעה בסנטרה קדימה, "אתה יכול להביא לי תלתל מהשיער של מרגריטה?"
לסנייפ לקחו כמה שניות, ואז הוא צחק. "זה מרושע לגמרי."
"הו... אתה לא מדמיין עד כמה."

[לונגה]

איזה פיקצר מקסים (: אהבתי את איך שהצגת את לילי. הצלחת להימנע מלהאיר אותה באור של איזה קדושה מושלמת והפכת אותה לדמות של ילדה אפילו קצת שובבה. אפילו הייתי ממש שמחה לקרוא את ההמשך, אם זה לא היה פיקצר.

איזה כיף לראות אותך שוב בפורום! תמשיך לכתוב!

[Kimimiki]

תודה! כן באמת ככה תמיד דימיינתי אותה...
יכול להיות שאני יעשה המשך - תלוי מה יהיה המשימה השניה