קצת אור ירוק||ריין, לחודש הכתיבה

[the faceless old woman]

הנה הקטע של אתמול שמישום מה נשכח ועלה במזלו להתפרסם עכשיו.
שוב פעם עלה מהטלפון.
אני חושבת שיש כאן הרבה יותר מרק חמש מאות מילים.
====


"זה איפה שהיית כל הזמן הזה?" קול שאל והפריע לשינתו של לוקאס. הוא פתח את עיניו לחריצים והסתנוור מהשמש שזרחה מעליו. לוקאס זעק והתיישר לישיבה, משפשף תוך כדי את עיניו הדואבות.

הוא מצא את עצמו יושב על ספסל בקצה רחוב פחות מאויש בעירו. המדרכה הייתה מעט יותר נקייה ממסטיקים מבשאר השכונות בעיר והבתים נראו חדשים ומטופחים קצת יותר. הפחים לא היו מלאים וברחוב לא שרר ריח רע. זה היה הרחוב המשובח ביותר שלוקאס עבר בו בימים האחרונים.

"אה?" פלט לוקאס כעבור שנייה, קולו ישנוני וצרוד מעט.

"שאלתי אם זה איפה..." לוקאס ניצל את הפוגת דבריה של הדוברת ובחן אותה. היא הייתה נערה צעירה, לא בוגרת יותר מלוקאס עצמו. שיערה היה שחור ועיניה ירוקות בוהקות. האישונים שלה היו מאורכים ונתנו לעיניה מראה של חתול. לוקאס זז בחוסר נוחות תחת מבטה. "אתה יודע מה, זה לא משנה. אתה לוקאס נכון?"

לוקאס קפא. "איך את יודעת?" שאל בבלבול בעוד הפחד שוב עלה והפך את בטנו.

הנערה הושיטה את ידה אליו. לוקאס בחן אותה בחשדנות לפני שתפס בידה ומשך את עצמו למעלה, משעין כמה שיותר משקל על ידה ומנסה לערער את שיווי משקלה. הוא הצליח. הילדה מעדה קדימה, לוקאס ניצל את ההזדמנות וברח משם.

לוקאס רץ במשך כמה רחובות, לא שומע דבר מלבד נעליי הספורט הסריחות שלו שפגעו במדרכה. הוא הספיק לעבור בכמה רחובות ולבצע פניות רבות כדי שהילדה לא תוכל לדעת לאן הוא נעלם, או כך קיווה. הוא נכנס אל אחד מהרחובות הצדדייים.

לוקאס התנשף. יכולת הסיבולת שלו השתפרה מאז שננשך, אבל כשהיה אור ההבדל לא היה כה גדול. הוא עדיין שמע את ליבו פועם במהירות והרגיש את צד בטנו כואבת.

הוא נשען על קיר אחד מהבתים עד שנשימותיו נרגעו, נזכר באותם הרגעים מהבריחה הנועזת שלו מהמשטרה. לוקאס התוודאה בפניהם מפני שידע שטביעות אצבעותיו היו בזירת הפשע ולא ראה סיבה לחמוק מהאמת, אבל כשביקשו ממנו להתלוות אליהם לתחנה, נגד תחינותיה של אימו וההפצרות של אחותו, לוקאס עשה משהו שאף אחד מהם לא ציפה. הוא ברח.

לוקאס לא התגאה בזה. בריחה הייתה מעשה של פחדנים, אבל ככל שעבר הזמן לוקאס שם לב שהוא עושה דברים כאלו יותר ויותר. זה לא היה הוא, לוקאס אף פעם לא התנהג ככה לפני-

לוקאס קפץ. רעש חזק נשמע מהסמטה הצרה במעבר בין שני הבניינים. הוא הסתכל אל המקום כמה שניות ונכנס לתוך החלל הצר וגילה בסופו מגרש כדורסל.

שני הסלים שהחלידו מעט מוקמו אחד מול השני. הצבע שעליהם קולף ותאם את רצפת המגרש שצבעה דהה. במקומות בהם קיר לא סימל את השטח הוצבה גדר כדי למנוע מהכדור להתגלגל אל הכביש שהיה מאחוריו. לידו עמדו שני כלבים גדולים.

לוקאס הלך לעברם, לא חושב יותר מידי על מעשיו. הוא היה בטוח שאלו כלבים עזובים שברחו או נזרקו מבית בעליהם, אך ככל שהתקרב שם לב לפרווה העבה ולמבנה הגוף המעט שונה.

הזאבים עמדו אחד מול השני. הגדול יותר היה בעל פרווה חומה עם נגיעות של כתום. הוא פרס את רגליו הקדמיות לפנים ונראה שהוא מתכנן לזנק על הזאב שמולו. לוקאס יכל לראות ממקומו את פניו של השני, ולמרות שלא ידע אם הוא מדמיין את זה או לא, הוא הרגיש את הפחד נוטף מהקטן.

"היי!" לוקאס צעק וזרק אבן אחת שהרים מהריצפה לרגליו של הזאב עם הפרווה החומה, ללא רצון לפגוע בו. "תעזוב אותו!" צעק שוב.

הפעם הוא הצליח למשוך את תשומת ליבו של הזאב הגדול. הוא הפנה את ראשו המוארך אל לוקאס והתקדם לעברו, לא שוכח לדחוף את הזאב הקטן יותר בחוזקה בעזרת רגלו האחורית. זה לא מצא חן בעיני לוקאס. הוא נהם.

הזאב החום נעצר במקומו ולוקאס הבחין בהלם שעל פניו. הזאב נרתע באיטיות ועקף את לוקאס בריצה מהירה.

לוקאס נהם שוב הפעם, יותר בחוזקה. הוא הבין שניביו הם אלו שהבהילו אותו. והסיבה היחידה שבגללה הוא לא הרגיש מטופש לנהום על חיה הייתה שהוא נמצא לבדו עכשיו ולא היה אף אחד שיוכל לשפוט אותו אחר כך. הזאב נעלם בין הבניינים. לוקאס נאנח בהקלה.

הזאב הנותר ייבב, מזכיר את קיומו ללוקאס. הפעם ללא הסחות מפריעות, יצא ללוקאס לבחון אותו כמו שצריך. פרוותו הייתה לבנה עם קצוות שיער אפורות ובלונדיניות לאורך גופו, אך היא לא הייתה מבריקה וזוהרת אלא אפורה מרוב לכלוך, גופו רעד מעט והיה רזה מידי בכל בחינה אפשרית.

לוקאס צעד לעברו. עיניו של הזאב בהקו בפחד ובהלה, הוא פלט צליל מבוהל. לוקאס נעצר במקומו, לא יודע איך להגיב. הוא מעולם לא היה טוב עם חיות.

לוקאס הרים את ידיו למעלה ולקח צעד אחורה. "אני לא עומד לפגוע בך. אתה בסדר?" לוקאס יכל ממש להרגיש את רגשות הבלבול והפחד שנוצרו בתוך היצור העזוב. רק כדי להמחיש את טענו, לוקאס התיישב על ריצפת המגרש הקשיחה. "אני גם לא עומד לזוז מפה, אוקיי?"

נראה היה שזה השפיע על הזאב. הוא התחיל לרחרח את האוויר שסביבו והתקדם צעד אחד לכיוון לוקאס. החושך הספיק לרדת בינתיים, ופרוותו נראתה זוהרת מעט באור המנורות. לוקאס חיבב את זה. אולי הזאב יסכים לארח לו חברה.

לוקאס התבונן בזאב בהתעניינות כשאור ירוק התחיל להאיר את המגרש החשוך והוא הבחין שהזאב נרתע. לוקאס הסתובב כדי לראות מה מפיק את האור הזה ונשימתו נעצרה כשראה את הסיבה לכך.

אותה נערה שהעירה אותו באותו אחר הצהריים עמדה מאחוריו. עיניה הירוקות הפיצו אור עמום ומידיה יצאו הבזקי אור בוהקים. אומנם שיערה ובגדיה לא עפו ברוח בלתי נראית כפי שבסרטים, אך ההילה שיצאה מה הייתה כה עוצמתית שלוקאס חשב שהוא מסוגל לראות אותה. פניה היו מעוותות בכעס. הו שיט, הוא הרגיז אותה?

לוקאס קם במהירות על רגליו ושמר על ראשו בעזרת ידיים מכווצות לאגרופים. הוא לא באמת חשב שזה יעזור לו נגד מה שזה לא יהיה שיצא מידייה של הנערה, אבל זה גרם לו להרגיש ביטחון.

היא התקרבה אליו בצעדים גדולים. להפתעתו לוקאס גילה גם שהיא לא באמת צועדת, אלא מרחפת כמה סנטימטרים מעל הקרקע. זה לא הרגיע אותו.

הוא עמד כמו אידיוט, חושף את שיניו כדי שאולי זה ירתיע את הנערה כמו שזה הרתיע את הזאב, עם ידיים מורמות וחוסר מודעות עצום למה שעומד לקרות בהמשך, כשהנערה התחילה לדבר.

"לוקאס ליטנר." היא אמרה את שמו המלא. קולה נשמע כאילו אלפי אנשים מדברים איתה באותו הזמן ויצר הד משונה. "אתה צריך לבוא איתי עכשיו."

לוקאס שאף אוויר בחדות. הוא לא הבין מאיפה הילדה הזאת מכירה אותו ומה היא רוצה ממנו ולמען האמת זה הלחיץ אותו מאוד. בעודו נושך את פנים לחיו מרוב לחץ, הוא שאל, "מה את רוצה?"

"בוא איתי, תדע אחר כך." הזאב ליד לוקאס ייבב במפתיע. הוא שוב כמעט שכח אותו. לוקאס הסתכל על הנערה, שהאור הירוק שהפיצה נמוג והתחדש כל כמה שניות ותהה אם היא תפגע בזאב. כמובן שהוא היה יכול פשוט ללכת איתה ולגמור עם כל הסיפור הזה, אבל הוא חשש לחייו היקרים ופחד מעט על הזאב. הוא לא היה בעד התעללות בחיות.

לוקאס היה מבולבל. זיעה קרה ניצתה על מיצחו והוא הרגיש את ליבו חוזר לדפוק בחוזקה. האור בידיה של הנערה התחזק ככל שעבר זמן רק יותר שהיא נשארה ללא מענה. עיניו של לוקאס החלו לכאוב. האור השתקף על הסל החלוד ועל הבניינים ונדמה היה שהכל נהפך לירוק פתאום. זה היה יכול להיות נחמד אם מקור האור לא הייתה מישהי שנראית זועמת במיוחד. היא נראתה משוגעת. "אני... לא רוצה."

"הו, אני אהרוג אות-" סוף משפטה של הנערה הוחרש על ידי נהימה חזקה שהגיעה מאחוריה. עוד לפני שלוקאס הספיק לקלוט על המצב זאבה זינקה על הנערה (את המין של אותו זאבה הוא ידע מפני שקפיצתה הייתה מרשימה והראתה את בטנה טוב מאוד) בעוד זו נופלת על רצפת המגרש. אורה הבהב עד שלבסוף נכבה לחלוטין.

הזאבה הרימה את ראשה והסתכלה במבט חודר על לוקאס שלא הרגיש בנוח מהמצב. הוא הפנה את מבטו וכשהחזיר אותו הוא מצא את עצמו מסתכל על ילדה, לא גדולה יותר מבת חמש עשרה עומדת עירומה כמעט לחלוטין במקום בו הזאבה הייתה מקודם. רק מעיל עור ארוך הסתיר את גופה.

אותה נערת זאב הרימה את מרפקה וחבטה בו שוב ושוב בפניה של השנייה. דם החל לזלוג על אפה. היא לא זזה ונראה היה שהיא התעלפה.

לוקאס בהה בנערת הזאב. שיערה החום היה מדובלל ומלוכלך והסתיר את פניה. עיניי האגוז הגדולות שלה היו חומות ורציניות כשפנו להביט בלוקאס. היא התרוממה לעמידה ולפתע נראתה מאיימת. המנורות הצהובות שיחקו עם צלליה וגרמו לעיניה להבזיק בחשכה.

עד שהיא חייכה. בבת אחת שריריו של לוקאס נרגעו, חיוכה היה כמעט מרגיע. היא פינתה דרך לזאב הלבן שרץ מחוץ לטווח ראייתם בכשכוש זנב ואז החזירה ללוקאס מבט רציני. "אתה חדש? באמת שמתי לב שחלק מהערפדים התחילו להתפרע בזמן האחרון."

לוקאס הנהן, לא באמת מקשיב לדבריה. הוא חשב על מה שראה עכשיו, על שני הזאבים המתקוטטים ועל הנערה הזוהרת באור ירוק. כל זה הימם אותו. לוקאס לא הרגיש דבר מלבד העובדה שהוא מותש. ראשו כאב וחלקי גופו הרגישו כבדים יותר מהרגיל. הוא רצה לישון.

כף יד שהושטה לעברו הפריעה ללוקאס בבהייתו בריצפה. הוא הרים את מבטו וצפה בנערת הזאב תופסת את ידו ומנערת אותה בחוזקה.

"השם זה אנסטסיה, אבל אם תשתדל לא להרוג אותי אתה יכול לקרוא לי אן." היא התרחקה ליציאה מהמגרש שבין שני הבניינים, לא שוכחת לדרוך על הנערה השנייה וסימנה ללוקאס לבוא.

כבר לא נשארו לו כוחות להתנגד. הוא בא.

[Farseer]

אני כמעט בטוחה שגם אם הזאבה קפצה ממש בצורה מרשימה לא היה אמור להיות ברור אם היא זכר או נקבה, למיטב ידעתי יש להם פרווה די עבה גם על הבטן.
בכל מקרה, ואוו, מותח. איזה קטע עם מלא התרחשויות. מה הקטע של המכשפה בירוק? וזאבים וערפדים הם לא כאילו אוייבים? טוב, אני ממש סקרנית ומחכה לקרוא עוד קטעים על לוקאס.
יש לי רק הערונת קטנטונת - התיאור בהתחלה של הרחוב היה קצת כבד. בכללי, זה קטע שצריך להיות מאוד מהיר ומותח, התיאורי מראה הארוכים טיפה הפריעו? וגם גם היה חסר לי להרגיש את הפחד והבלבול של לוקאס. אני רוצה לפחד איתו ובעיקר אני רוצה להיות מבולבלת כמוהו ואשמה, הוא בכל זאת רצח שני אנשים שהוא מכיר.
בכל מקרה, מחכה לקרוא דברים נוספים שלך!