דמבלדור . הכל בגללו . הוא הכריח אותי לרשום את היומן הזה . הו , ומהי הסיבה ? זה יעשה לי ' סדר במחשבות ' . תודה רבה דמבלדור , אבל למקרה שלא ידעת - שום סדר אירועים לא יעזור כאן .
אז בגלל שהייתי מבולבלת , הוא פשוט אמר לי לרשום הכל כאן . מההתחלה - ועד הסוף . איך הגעתי לכאן , מה קרה אחרי זה , עם מי התחברתי בהוגוורטס , וכל שאר הזבל הזה .
אולי זה לא כל כך נחמד מצידי . להיות כזאת כפויית טובה , אחרי כל מה שדמבלדור עשה למעני . הרי אני יודעת שבלעדיו הייתי .. מתפרקת . אמנם השיחות השבועיות שלנו היו מעיקות בהתחלה , אבל לאט לאט , למדתי להעריך אותן .
ואז , לפני שבוע בדיוק , סיפרתי לדמבלדור שאני מתחילה לשכוח . מתחילה לשכוח איפה הייתי לפני שכל זה התחיל . שאני מבולבלת .
אז הוא אמר לי לרשום את כל מההתחלה ועד הסוף . וזה מה שאני עושה .
וזה מה שמביא אותי למחשבה .. איך הכל התחיל .
זה לא היה לילה קודר במיוחד , וגם לא חם במיוחד . זו לא התחלה דרמטית מספיק . גם הסיפור הזה לא דרמטי מספיק . הוא פשוט מוזר .
מאוד מוזר .
אני יכולה לעוות את הכל לגמרי , ולהפוך את הסיפור שלי לסיפור רומנטי מהסוג של ניקולאס ספארקס . אבל למה לי ? מה זה יהיה שווה ?
אז הנה האמת - האמת היא , שהכל התחיל בלילה מלא יתושים . ואז שמעתי את הרעש הזה .
רעש מנוע של מכונית .
טוב , זה בהחלט היה מוזר . זאת אומרת - לעזאזל , אני גרה בקומה 23 בבניין באמצע ניו יורק .
איך רעש מנוע של מכונית מגיע ליד החלון שלי ?
כל ההתפלספויות היו מיותרות לחלוטין . לא הייתה ברירה .
הייתי חייבת לבוא איתם . אם רציתי - ואם לא .
זהו סיפורה של ילדה בת 17 , שלא מבינה שום דבר בהארי פוטר . זהו סיפורה של ילדה שנלקחה בעל כורכה - עמוק אל תוך הספר , בלי שום הסברים .
זהו סיפור מוזר . מאוד מוזר .
|