אהבה או ידידות?

"הי, הארי, אנחנו מאחוריך!"
הארי הסתובב וראה את שני חבריו הטובים, ומשפחה מרובת ילדים ג'ינג'ים.
"היי, חיפשתי אתכם", חייך אליהם הארי. "יאללה, בואו נלך למצוא תא ריק".
הם נפרדו ממר וגברת וויזלי והתיישבו בתא הריק הראשון שמצאו.
לאחר שהתארגנו, הם דיברו על החופשה והחליפו חוויות. לפתע נפתחה הדלת.
"תראו, תראו, האם אלה בוגדי הדם והבוצדמית?" נשמע קול מלגלג.
"מאלפוי!" קרא רון וקם ממקומו. "עוף מפה", אמר בתיעוב.
"ולמה לי לעוף מפה, וויזלי?" שאל מאלפוי באותו קול מלגלג. "אתה רוצה שאלך כי אתה מפחד שלא תוכל להרביץ לי אם אשאר?"
"סתום, מאלפוי!" סינן רון, ובתגובה מאלפוי דחף אותו על הרצפה. רון הרגיש שהוא נפל על מישהו, וששפתותיהם נפגשו. כשהבין מי זה, הוא קם ממנו בקפיצה והתרחק.
"מה, בשם מרלין, קרה פה, לעזאזל?" גמגם הארי בבלבול.
"אני אענה לך, פוטר", חייך מאלפוי. "חברך הטוב רון מעד בכוונה בכדי שיפול עליך, כדי שיוכל לנשק אותך".
באותו רגע קמו פרד וג'ורג', שעד עתה ישבו בשקט וצפו במתרחש, והעיפו אותו מהתא.
"האומלל הזה דחף את רון, והוא נפל עליך בטעות", הסבירה הרמיוני במבוכה.
"נישקתי בן", אמר רון מהצד ונראה בהלם. "נישקתי בן". וכך המשיך עד שהרמיוני הרגיעה אותו.

לאחר כמה ימים רון כבר שכח מהמקרה. הארי, לעומת זאת, חשב רק על הנשיקה, והבין שאהב אותה. הוא חלם עליה כל לילה והגיע עד לקצה שפיותו.
הארי החליט שהוא צריך לדבר עם רון, וקבע איתו להיפגש לבד במגרש הקווידיץ' אחרי הלימודים.

"רון, אני שמח שהגעת, כי רציתי לדבר איתך על נושא חשוב", אמר הארי. "יש משהו שאוכל אותי ואני חושב שאני אשתגע אם לא אדבר איתך עליו".
"בשמחה, חבר, וגם נוכל להתאמן בקווידיץ'", חייך רון, מבלי להבין למה הארי התכוון באמת. "בוא קודם נשחק, ואז נדבר". הארי, מבלי להוסיף עוד מילה, הינהן, והם שיחקו קצת קווידיץ'.
"וואי, אני עייף כל כך, וגם רעב, אבל עדיין, אימון טוב. אם נצטרך להחליף את השומר, נהיה מוכנים", אמר רון. "טוב, אז על מה רצית לדבר?"
"כדאי שתירגע קודם", פתח הארי, "כי אני חושב שאולי קצת תיבהל מזה". הארי ראה שרון מבולבל. "אני רוצה לדבר איתך על הנשיקה שהייתה לנו ברכבת".
"אה, זה... כבר שכחתי מהתאונה הזאת", צחק רון.
"אבל אני עדיין חושב על הנשיקה הזאת, ואפילו חולם עליה ועליך כל לילה", הוסיף הארי, ומיד ראה שרון התרחק ממנו קצת.
"מאז אותו יום שהתנשקנו, הבנתי שאני רוצה לנסות שוב כדי לראות אם באמת אהבתי או שזה סתם דמיון שלי", לחש הארי, והתקרב אל רון. הוא נשק לו בשפתיו בעדינות ורון מיד ניתק את המגע והתרחק ממנו.
"מה אתה עושה, לעזאזל!" קרא רון בכעס.
"אני... אני חושב שאני מחבב אותך, רון", אמר הארי בזהירות. "הנשיקה הזאת הוכיחה לי שאהבתי את הנשיקה איתך".
"שמע, הארי, אני לא ה-ו-מ-ו!" אמר רון במבט קר. "ואני לא רוצה לפגוע בחברות שלנו, אז בבקשה אל תנשק אותי ותפסיק לחבב אותי כי אני לא אוהב אותך בצורה הזאת ובחיים לא אוהב אותך".
"אבל למה?" שאל הארי נואשות. "אתה לא רוצה לנסות את זה?"
"ברור שלא!" קרא רון. "אני מעדיף להישאר ידיד שלך מאשר אפילו לחשוב שאני רוצה משהו עם בן, ועוד איתך!"
"אני מבין, אני מצטער, רון. אני לא אזכיר את זה יותר, ואני אנסה לשכוח אותך", אמר הארי בגבורה. "אפשר להישאר החברים הכי טובים אם אני מבטיח שאני אשכח אותך?"
"כן, אפשר, כי אני לא רוצה לוותר על הידידות שלי איתך", אמר רון "אתה כמו עוד אח בשבילי!"
"אני שמח לשמוע", חייך הארי חיוך קלוש, והם חזרו להוגוורטס.

הסוף!!