נשיקה צרפתית

קרדיט ענק לאמה שבזכותה יש לי עלילה נורמאליתD ולא אופרת סבון:::

פרק 1: בחזרה להוגוורטס

"אתה מוכן?!" גער מר לוציוס מאלפוי בבנו שמיהר לרדת במדרגות ביתו כשמזוודתו משמיעה נקישות בכל צעד.

"כן" ענה דראקו וניצב מול האח הבוערת.

"הגיע הזמן" אמר אדון מאלפוי במרירות מתנשאת האופיינית לו.

מר מאלפוי עמד ביהירות לצד בנו ואחז במקל ההליכה המעוטר בנחש כסוף ששימש אותו כשרביט קסמים.

הוא הוציא שקיק משי קטן מכיס גלימתו וזרק לבנו. זה תפס במאמץ מסוים והתקדם אל האח.

"אמא בבית?" שאל דראקו בעודו אוחז במזוודתו.

"היא עסוקה"

"איפה היא?" שאל דראקו בהתעניינות.

"היא עסוקה! וכדי שתפסיק לדחוף את האף שלך לכל עניין שלא לך!" נזף אדון מאלפוי, חבט בראשו של בנו ופרע את שערו הבהיר, הבלונדיני.

"ואתה בא איתי?"

"אל תהיה טיפש"

"אבל למה לא?"

"כבר הראיתי לך למה" אמר אדון מאלפוי והפעם בשקט ובאיטיות.

"יש לי כמה עניינים לבדוק. הוא עלול לכעוס" המשיך כשבקולו פחד מסוים.

בלי להוסיף במילים, פיזר אדון מאלפוי את אבקת הפלו שהוציא משקיק המשי אל תוך האח הבוערת וזו הוציאה גיצים. דראקו נכנס אל תוך האש.

"לונדון, רחוב גרינדוולד מספר שתים עשרה" אמר דראקו ותוך רגע של סחרחורת קלה מצא את עצמו עומד באח ביתה של פאנסי פרקינסון. 

"היי דראקו!" קראה פאנסי מקצה הסלון וסידרה את שערה.

"היי" אמר וחייך.

"איך עבר עליך החופש? היית באליפות העולם נכון? אני חושבת שראיתי אותך אבל היית רחוק אז לא הספקתי להגיד לך שלום"

"כן, ראית את אבא שלי עם המוגלגים?"

פאנסי גיחכה, "כן, זה היה יותר מעניין אפילו מהמשחק! אני ואמא לא הפסקנו לצחוק"

"כן, אה... וממש תודה על ההסעה פשוט-"

"-שטויות, שמחתי לעזור" אמרה פאנסי וחייכה.

"אז נלך?"

"כן, אבא מחכה בחוץ עם ה... מכונית הזאת"

דראקו חייך. הם יצאו אל החצר ומשם נסעו יחד לתחנת הרכבת.

"הנה קארב וגויל" אמר דראקו לפאנסי מול רכבת האקספרס שמובילה להוגוורטס. "בואי נלך"

פאנסי נראתה די מאוכזבת מהנוכחות של קראב וגויל.

תוך דקות אחדות, מאלפוי מצא או יותר נכון פינה תא בקרון האמצעי בעזרת המבט המאלפואי המאיים והנחשי שלו שגרם לחבורה קטנה של תלמידים מהפלפאף לצאת מין התא בבהלה גלויה.

דראקו התיישב ממול פאנסי וגויל כשלצידו יושב קראב.

"מי אתם חושבים שיתקבל? אתה מתכוון להגיש מועמדות, דראקו?" שאלה פאנסי . "אני בטוחה שאם תגיש מועמדות גם תזכה" המשיכה.

"אני חושב שכן. אבל אני לא רואה סיבה כי אני לא ממש צריך פרס של מאה אוניות, זה לא שחסר לי. חוץ מזה, השיער שלי נמצא במצב מושלם מידי מכדי שאני אתן לו להתבלגן" ענה הבלונדיני בהתנשאות.

"צודק, כל הטורניר הזה קיים רק בשביל עניים מגריפינדור" אמרה פאנסי.

"אם כבר מדברים על עניים מגריפינדור, אני הולך לבקר את וויזלי ופוטר" הוא אמר בחיוך זדוני ומשועשע. "קראב, גויל" הכריז דראקו ושני הבנים דמויי הגורילות קמו והזדנבו מאחוריו.

דראקו יצא מהתא והתקדם אל האזור של גריפינדור כשלפתע שמע את קולו של הארי פוטר בוקע מאחד התאים. הוא שלח את ידו ,פתח את דלת התא והמראה עניין אותו ובהחלט הועיל לאגו האדיר שלו: רון וויזלי, הארי פוטר, הרמיוני גריינג'ר וקצה של בד שנראה כמו גלימת ערב מזעזעת במיוחד.

בלי לחשוב יותר מידי, משך דראקו בקצה הבד וגילה שזו אכן גלימת ערב אבל זו הייתה הרבה יותר מזעזעת משציפה. היא הייתה מעוטרת במלמלה נוראית וצבעים שאי היה אפשר להכריז עליהם כמתאימים.

"מה זה, וויזלי?" אמר דראקו בהתנשאות.

וויזלי משך את גלימת הטקס מידו של דראקו בעוד שפניו מקבלות גוון אדום.

"עוף מפה מאלפוי" אמר פוטר בתקיפות.

"בעצם, זה די אופנתי, יחסית למאה השלוש-עשרה" אמר מאלפוי ולווה בצחוקים רועמים מצד חבריו הסליתרינים.

"טוב, אני יוצא לפני שאני בטעות אלכלך את הדם שלי, להתראות בבית ספר" אמר דראקו לסיכום ויצא מן התא ביחד עם קראב וגויל. לאחר כמה צעדים הוא שמע מאחוריו ניפוץ זכוכית, כנראה שוויזלי באמת התעצבן.

הם נכנסו לתא שלהם והתיישבו, דראקו לצד פאנסי וקראב לצד גויל.

"חזרתם מהר יחסית ,קרה משהו?" שאלה פאנסי במהירות.

"לא, רק הוויזלי הזה... יש לו גלימת טקס נוראית. היית צריכה לראות את זה, הפנים שלו נהיו אדומים כמו עגבנייה! אני כבר לא יכול לחכות לנשף כדי לראות את זה"

פאנסי צחקה וכך גם קראב וגויל.

לאחר מספר שעות שבהן דראקו וחברי התא שלו צחקו על רוב תלמידי גריפינדור, דיברו על האירועים האחרונים במשחק הגמר בקווידיץ' והזכירו את הסימנים הדקים שצצו לאחרונה לגבי חזרתו של אדון האופל, הם הגיעו ליעדם ועמדו לרדת מן הרכבת, אבל מזג האוויר לא בישר טובות.

"אני לא יוצא לשם! הם לא נורמאליים!" התלונן דראקו לאוזני כל מי שרק הקשיב. "שיעשו איזה קסם שתהיה פה מטריית ענק או משהו! איזה מין בית ספר זה?! אוח! כשאבא שלי ישמע על זה..."

דראקו לא פסק להתלונן ולצעוק עד שיצאו מן הרכבת כי היה עסוק מידי בלרוץ אל הכרכרות כשמזוודתו בידיו. כשנכנס לכרכרה היה רטוב מכף רגל ועד ראש. המים בנעליו הפריעו לו מאוד והאוזניים שלו קפאו. הוא התרווח, נשם נשימות כבדות וסידר את שערו. לאחר מספר שניות הצטרפו אליו קראב, גויל, פאנסי וזאביני ששם לב אליהם מרחק מה משם. זאביני היה בעל שיער שחור שהגיע לו עד הכתפיים, עיניים כחולות כהות וגובה ממוצע, בערך בגובהו של דראקו, הוא היה גם חברו הטוב ביותר.

"מה נשמע? איך לא ראיתי אתכם קודם?" שאל זאביני שהתיישב בין דראקו לפאנסי.

"לא יודע, איפה היית?" שאל דראקו.

"בתא האחרון... אבל עזוב את זה עכשיו, אתה מתכוון להירשם לטורניר?"

"לא נראה לי... אני אחשוב על זה כבר... אתה?"

"כן אבל לא נראה לי שאני אתקבל. זאת אומרת, מה הסיכוי שיקבלו אותי במקום תלמידים בשנה שישית וכאלה?"

"כן... מעניין מי ייבחר... ומה עם בתי הספר האחרים? אבא אמר שיבואו מדורמשטרנג אבל מה בית הספר השלישי?"

"שמעתי שמבובאטון, האקדמיה הזו בצרפת..." התפרצה פאנסי לשיחתם.

"יבואו צרפתיות?"אמר זאביני ונשך את שפתו.

"בנים... " אמרה פאנסי בהתנשאות, "זה כל מה שאתם חושבים עליו? חוץ מזה, כאילו שאין בנות גם בבריטניה..."

"ברור שיש בנות בבריטניה אבל אין צרפתיות בבריטניה נכון?" אמר זאביני ונשך את שפתו שנית.

"דראקו, שלא כמוך, לא חושב על בנות כל היום" אמרה פאנסי בחנפנות.

"את צודקת", אמר זאביני ונאנח אנחה מזויפת, "הוא באמת לא חושב על בנות כל היום. הוא חושב על בנים כל היום" הוא אמר וקראב וגויל צחקו בעוד שדראקו הביט בו במבט מאלפואי מאיים במיוחד

"הו, אתה תצטער על זה זאביני" אמר מאלפוי וצחק בערמומיות.

"מה תעשה תתחיל איתי? טוב, אני חייב להודות שאני אבין אותך אבל אני מצטער לאכזב אותך כי אני לא אוכל להחזיר לך אהבה ידידי" אמר זאביני בדרמטיות מזויפת ותפח על כתפו של מאלפוי.

"לפעמים אני מתחיל לחשוב שאתה אוהב את עצמך יותר משאני אוהב את עצמי" אמר דראקו.

"אף אחד לא אוהב את עצמו כמו שאתה אוהב את עצמך מאלפוי"

"בזה אתה צודק" סיכם דראקו, "עוד כמה זמן מגיעים?" הוא אמר וסידר את שערו.

"אנחנו כבר ממש קרובים" אמרה פאנסי, "יואו! אתם קולטים שהתלמידים של שנה ראשונה שוחים באגם עכשיו?"

"אני לא מקנא בהם" אמר זאביני.

"זה הדמבלדור הזה, הוא לא יכול לדאוג לתנאים נורמאליים בבית ספר הזה?" התלונן דראקו.

"כן אה, בדורמשטרנג זה בטוח לא היה קורה" הסכים זאביני.

"אתם יודעים, אבא רצה לשלוח אותי לדורמשטרנג אבל אמא לא רצתה כי הבית ספר רחוק מהבית"

"אימא'לה דואגת לדראקו'לה חמודי'לה?" אמר זאביני בקול בובתי וצבט את לחיו של דראקו.

"אתה כזה טיפש זאביני, כל כך טיפש" אמר דראקו בחיוך קטן ונאנח.

הכרכרות נעצרו וכעת היה ניתן לשמוע את הגשם שדפק על גג הכרכרה בחוזקה.

"סוף סוף" נהם דראקו ויצא מן הכרכרה ראשון. הגשם הכה על ראשו ובגדיו בחוזקה והוא נאלץ לרוץ עם מזוודתו מבלי לחכות לחבריו מאחור. הגשם הסתיר את הדרך אבל דראקו רץ קדימה ולבסוף גילה שהוא עומד מול שער הכניסה ומיהר להיכנס פנימה. כשהוא חשב שהגשם נפסק והוא נמצא במקום בטוח, הוא הרגיש פצצת מים על ראשו. "פיבס! השיער שלי! אני אהרוג אותך!" גער דראקו אבל פיבס רק צחק והמשיך לזרוק פצצות מים על תלמידים שהיו רטובים כך או כך.

דראקו רתח מזעם ובמקום ללכת לכיוון האולם הגדול, בחר לפנות לחדרו ולהתייבש.

הוא ירד למרתפים, הלך במסדרון ארוך יחסית והגיע אל קיר האבן.  לדאבונו הוא נזכר שהוא כלל לא יודע את הסיסמא אבל תוך כמה רגעים הגיע לשם זאביני , גורר את מזוודתו ונראה יותר מרוצה מדראקו.

"אני, שלא כמוך, שאלתי מה הסיסמא לפני שרצתי לסדר את השיער היקר שלי"

"אל תדבר שטויות, מה הסיסמא?"

"ככה לימדו אותך נימוסים?"

"נו!"

"טוב טוב, 'חמאת בוטנים'"

"חמאת בוטנים? איזה מין סיסמא זאת?"

"זה מה יש"

"טוב, חמאת בוטנים" אמר לבסוף דראקו וקיר האבן זז ופתח מנהרה קטנה אל חדר המועדון.

דראקו זחל בה ראשון ונכנס אל חדר המועדון החמים והמוגן. תוך רגע זאביני עמד לצד דראקו.

"אני שונא את הכניסה הזאת! לא היה להם רעיון יותר נוח?!" גער דראקו.

"כמה אתה יכול להתלונן תגיד לי?" נאנח זאביני.

"כמה שצריך" סיכם דראקו והתקדם אל האח. זאביני התקרב גם הוא ושניהם, סוף סוף, הרגישו מה היא חמימות.

"אני שונא את הבית ספר הזה" אמר מאלפוי בעצבים.

"מי לא?"

"הפלפאפים"

זאביני צחק, "בזה אתה צודק".

"אני-" הוא התחיל לומר וזאביני קטע אותו.

"-תן לי לנחש, אתה תמיד צודק?"

דראקו צחק, "אתה לומד מהר ידידי הוותיק".

"אני הולך להחליף בגדים. רק אל תציץ כי אני יודע שאתה ממש חושק בזה" אמר זאביני בערמומיות וקם אל עבר חדרו.

"אוף, כבר תכננתי לבוא להציץ לך אבל עכשיו אני כבר לא יכול" אמר מאלפוי בציניות בולטת.

"מצטער אבל אני מפחד לשבור את הלב שלך, אתה מבין?" אמר זאביני בדרמטיות.

"מאוחר מידי, הוא שבור ומנופץ" אמר דראקו והמשיך לדבר בדרמטיות כמוהו.

"זה כמובן בהנחה שיש לך לב" אמר זאביני.

"ברור שיש לי, אני רגיש ומתחשב"

"כמה הומואי מצדך לומר את זה"

"טוב, שמעתי מספיק. לך כבר"

"טוב חמוד" אמר זאביני כשפתח את דלת חדרו והחל לצחוק.

דראקו חיכה דקות אחדות ליד האח והרגיש קור רק בכפות רגליו היחפות והרטובות.

"איך החולצה הזאת?" שאל זאביני שעה שיצא מחדרו.

"ואז אני הומו..." אמר דראקו בשעמום.

"נו?"

"מהממת. בעצם, אתה צודק, אני באמת נמשך אליך" אמר דראקו בשעמום, שוב.

"לפחות אתה מודה סוף סוף" אמר זאביני בחיוך מנצח.

"אתה יודע, אבל עכשיו ברצינות, לפעמים אני תוהה אם אתה באמת הומו... או בי"

"אני בי" אמר זאביני בהבעה של אתה-החבר-הכי-טוב-שלי-ולא-ידעת?

לדראקו לקחו כמה רגעים להפנים את מה ששמע עכשיו.

"אתה... מה?" שאל דראקו בתמיהה.

"זה לא ברור? בקיץ קצת התלבטתי אבל עכשיו זה ברור לי... אל תגיד לי שיש לך בעיה עם זה" אמר זאביני והיה קמצוץ של כעס בקולו.

"לא... זה רק-"

"-כי זה לא שאני מאוהב בך או משהו... אתה בכלל לא הטעם שלי, בלי להיעלב כמובן"

"לא... אני..." אמר דראקו וחיוך קטנטן נראה על פניו.

"אתה מה?"

"רגע! מה זאת אומרת אני לא הטעם שלך?"

זאביני צחק, "תירגע, זה לא בשליטתי אתה יודע"

ועכשיו, כשדראקו באמת קלט את מה שזאביני אמר לו עכשיו, הוא גם הבין שהוא יכול לספר לו.

"אממ... תקשיב, אני... " החל דראקו לומר.

"תשקול את המילים שלך מאלפוי" אמר זאביני כאות אזהרה.

"נו... סתום שנייה! אני מנסה לדבר"

"יופי של שקילת מילים..." מלמל זאביני.

"אני הומו"

זהו, הוא הוציא את זה. עכשיו מישהו יודע. הוא לא יושב לגמרי בחושך, זאת ההקלה הכי גדולה שהרגיש בחייו. במהלך הקיץ מזה הוא היה האדם המבולבל ביותר בעולם ולדעתו, האומלל ביותר בעולם אבל עכשיו זה מרגיש כל כך טבעי וכל כך נכון.

נראה שגם לזאביני לקחו רגע או שניים להפנים את המידע שמוחו קיבל זה עתה.

"רגע, אני בי ואתה הומו?"

"ככה זה נראה..."

"אז אני יכול להתחיל איתך?"

"אתה גם ככה תמיד מתחיל איתי, חוץ מזה, אמרת שאני לא הטעם שלך"

"נכון... אתה באמת לא הטעם שלי. דווקא חבל שלא, אני לא מכיר הומואים בבית ספר הזה ועד עכשיו הייתי רק עם בנות"

"כל הצרפתים הומואים ועוד מעט תבוא המשלחת מבובאטון"

"אני לא אוהב צרפתים, אני אוהב צרפתיות"

"אתה" אמר דראקו בערמומיות.

"מה אני שומע? לחבר הכי טוב שלי יש משיכה לצרפתים?" אמר זאביני והתקרב מעט אל דראקו.

"אתה שומע נכון ידידי"

"נחמד לדעת" אמר זאביני, "טוב, ניראה לי שאנחנו צריכים ללכת"

"כן אבל קודם אני מחליף בגדים, אם אתה בי ואתה מתגנדר אז איזה מין הומו אני?" אמר דראקו.

"טוב, לך כבר... ותעשה את זה מהר"

"יש משהו שאתה צריך להפנים: לא מחלקים לדראקו מאלפוי פקודות"

"אם היה לך שם יותר מורכב זה גם היה יכול להיות מרשים... לך כבר"

דראקו קם, אחז בידית מזוודתו  וצעד אל חדרו, זה שקודם לכן יצא ממנו זאביני. זו הייתה הרגשה מוזרה מאוד, מצד אחד הוא הרגע יצא מהארון וגם זאביני אבל מצד שני הוא פשוט עבר עם זה אל סדר היום.

הוא הוציא מתיקו חולצה לבנה, סריג של אפוד עם הסמל של סליתרין ומכנסיים שחורים. הוא התלבש, וכעת הרגיש יבש לחלוטין. דראקו ניגש למראה התלויה לצד מיטתו והחליק את שערו הבלונדיני, הכמעט לבן, לאחור. כאשר היה מרוצה מהופעתו, יצא מן החדר ושם חיכה לו זאביני.

"פשש! אני רואה שקיבלת צורה בקיץ"

דראקו חייך, "זה שלא שמת לב שאני נראה טוב שנה שעברה זה לא אומר שקיבלתי צורה רק בקיץ"

"אתה לא מסוגל לקבל מחמאה כמו בן אדם?"

"לא, קדימה, בוא נלך"

דראקו התקדם אל המנהרה שממנה נכנסו מקודם וזאביני מאחוריו.

"אתה קודם" אמר זאביני.

"למה, כדי שתוכל להשקיף עלי?"

"עלית על המזימה שלי"

דראקו זחל אל מחוץ לחדר המועדון וזאביני אחריו.

"תקשיב, הנוף מפה, זה משהו" אמר זאביני בחושניות.

"אתה חתיכת סוטה, אתה יודע?" אמר דראקו בשעמום.

"כן"

דראקו וזאביני יצאו מחדר המועדון, התקדמו במסדרון ,עלו מן המרתפים אל קומת הקרקע ומשם אל האולם הראשי. הם פתחו את הדלתות וגילו שכל התלמידים עסוקים בזלילה ופטפוטים. דראקו התאכזב מעט כי ציפה לכניסה מרשימה, משהו בסגנון של 'איחור אופנתי'.

"פספסנו את המיון" אמר זאביני באכזבה.

"חבל מאוד" הוסיף דראקו בציניות בולטת.

"שום דבר לא מעניין אותך חוץ מהשיער שלך?"

"מה? לא שמעתי"

"סליחה, תן לי לנסח את זה שוב. שום דבר לא מעניין אותך חוץ מהשיער המושלם שלך?"

"או, עכשיו שמעתי. ולא, שום דבר לא מעניין אותי חוץ מהשיער המושלם שלי"

"ככה חשבתי"

הם התקרבו לשולחן של סליתרין ודראקו שם לב לכמה פרצופים חדשים. הוא התיישב לצד פאנסי וזאביני ישב מולו, לצד קראב וגויל.

"איפה הייתם?! דאגתי לך!" התפרצה פאנסי.

"אין צורך לדאוג לי, אני בסך הכל רוח רפאים" אמר זאביני בציניות מרירה.

"בכל אופן" פאנסי הסיטה את מבטה מזאביני לדראקו בהתנשאות, "איפה הייתם?"

"הלכנו להתייבש בחדר המועדון" אמר מאלפוי

"כן, וגיליתי שם מידע מאוד מעניין" אמר זאביני בערמומיות ודראקו שלח אליו מבט מאלפואי שסימן לו לסתום את הפה.

"כמו מה?" שאלה פאנסי ולגמה ממיץ הדלעת שלה.

"כמו... זה שדראקו מאוהב בי נואשות" אמר וגרם לזה להישמע כאילו זו עוד אחת מבדיחותיו.

"כן, ואני מרלין" אמר מאלפוי והכניס לפיו כמות נכבדת של אורז.

"אה כן, דמבלדור אמר שהטורניר הוא רק לתלמידי שנה שביעית בלבד  "

"גם ככה לא רציתי להירשם" אמר מאלפוי.

"טוב, האמת שזה לא ממש מפתיע... עם מנהל כזה..." התלונן זאביני.

ארוחת הערב עברה בליווי שיחה מרתקת שהנושא הראשי שלה היה בוצדמים, מוגלגים והוויזלים... לבסוף, הם סיימו לאכול ופנו לעבר חדר המועדון.

"אני מתקלח ראשון!" הכריז זאביני כשהוא, דראקו, קראב וגויל נכנסו לחדרם.

דראקו התעייף מהיום הזה למרות שלא עשה בו הרבה. הוא החליט לוותר על המקלחת כי בלאו הכי נרטב מספיק מהגשם היום. הוא התפשט, לבש את פיג'מת המשי שלו ונכנס למיטתו הרכה. הוא עצם את עניו, שכב דקות אחדות ללא ניעה כשלבסוף הוא מצא את עצמו בתוך כיתת השיקויים וסנייפ היה צרפתי וקראב וגויל פשוט לא הפסיקו לרקוד למרות שסנייפ צעק עליהם להפסיק...

		הפרק הבא