ISBY

השעה הייתה שמונה בערב ביום שלישי כשעולמו של דראקו מאלפוי קרס עליו.

הוא היה עצוב. דמעות הופיעו בעיניו, ולא היה לו עם מי לדבר על זה.

מי היה מאמין שדראקו מאלפוי, אדון השליטה העצמית ומומחה בהבעת זלזול באלפי דרכים שונות, יישבר?

אבל הוא לא התבייש לבכות. במלמול רפה מבין יפחותיו הטיל סביבו לחש השתקה, כדי שאף אחד מהנוכחים בחדרו לא יוכל לשמוע אותו, ונתן דרור לדמעותיו. הוא התייפח כמו ילד קטן שאיבד את שמיכתו. כמו אדם בוגר שאיבד את אהובתו. הוא בכה עבור כל לילה שבו רצה לבכות ועצר את עצמו, עבור כל צעקה אילמת שבקעה מפיו כאשר עמד בעוד אחת משיטות החינוך האכזריות של אביו, בכה מזעם, מעלבון ובעיקר מפחד.

זה קרה דקות ספורות לפני. התנשמת השחורה שעמדה בסבלנות על אדן חלונו והביטה בו בעיניים שחורות ומקפיאות דם לא עוררה כל ספק בליבו באשר לזהות שולחה. רק לוציוס מאלפוי ידע להפוך חיה כה עדינה, כה חמודה, ליצור מפחיד ומטיל אימה לא פחות מנחש.

דראקו ניגש בהיסוס אל החלון, פתח אותו ולקח את המכתב שהיה קשור לרגלה של התנשמת. היא, בתמורה, הטילה בו מבט מלא בוז ומיהרה לפרוס כנף ולעוף חזרה אל אדונה האהוב, כאילו כל שנייה במחיצתו של הבן הסורר תכתים אותה.

המכתב היה קצר וענייני.

"דראקו.

מקורות נאמנים בבית ספרך גילו לי הערב כי הינך מעורב במערכת יחסים עם בוצדמית עלובה.

הכתמת שם המשפחה תלווה בעונש כבד. בנוסף, אתה תסיים את לימודיך בבית הספר הוגוורטס בימים הקרובים. היה מוכן, דראקו, אני לא אוהב לחכות.

לוציוס".

מחשבות רבות אצו הנה והנה במוחו. הרמיוני גריינג'ר הייתה בשבילו יותר מבוצדמית.

כמובן שהוא כבר כינה אותה בשם זה בעבר. אבל זה היה לפני.. לפני שהכיר, לפני שידע את ליבה.

דראקו תמיד היה בטוח שיינשא לבחורה ממשפחה טהורה וותיקה, כמו משפחתו שלו, יחיה לצידה חיי נוחיות ויגדל את דור העתיד של טהורי הדם.

מעולם לא חשב שיתאהב. כל כך חזק, כל כך מהר.

שלושה חודשים מוקדם יותר

שיעור כשפומטיקה. כמה שנא שיעורים אלה. הוא לא ידע מה הוא שונא יותר – את הנוסחאות, את פרופסור וקטור ההזוי או את העובדה שהם נאלצו לחלוק את כיתתם עם תלמידי גריפינדור מאותה שנה. הוא העיף מבט מתעב לצידו השני של החדר ונתקל בדמותה הרכונה של הרמיוני גריינג'ר.

"למה היא משקיעה כל כך הרבה בלימודים?" חשב לעצמו בלגלוג, "כאילו זה מה שיעזור לה בעתיד".

וכאילו הרגישה את מבטו נח עליה, יישרה את גבה מעל הספרים והפנתה מבט אליו בחזרה. עיניה החומות הביטו בו באותה מידה של תיעוב שהייתה בו, ודראקו לא ידע אם הוא יותר המום מהעובדה שמבטה כה חודרני או מהעובדה שמשהו הסיח אותה מלימודיה.

היא חזרה לפתור שאלות בספרה ודראקו הבחין לפתע בשקט ששרר בכיתה. על הלוח היו רשומים מספרי תרגילים שאותם ביקש הפרופסור לפתור והוא אחז בעט הנוצה וחיפש את העמוד בו הם נמצאים.

עם תום השיעור יצא דראקו מהכיתה, נדחף קלות על ידי ההמולה שנוצרה כתוצאה מעשרות תלמידים העוזבים את החדר ביחד. "תיזהר לאן אתה הולך, אידיוט!" קרא ביהירות כשהרגיש כתף מתחככת אל כתפו ודוחפת אותו הצידה. "תשמור על הפה שלך, מאלפוי!" קרא אליו רון וויזלי בהבעה מאיימת ודראקו הבחין כי הכתף שנדחפה אל שלו הייתה לא אחרת מזו של הרמיוני גריינג'ר.

"מגן על ידידתך המזוהמת, וויזלי?" שאל בלגלוג. "קראב! תשיג לי נוזל טיהור כדי שאוכל למחות מעליי את המגע הבוצדמי שלה!" קרא אל עבר מלוו הנאמן בטון מבודח, וקראב, שהביט בו במבט מטופש, אמר, "בחיים לא שמעתי על כזה דבר, נשבע לך, דראקו. אתה חושב שלפילץ' יש קצת?"

"הראה לי מי חבריך ואראה לך מי אתה, מאלפוי. וכשיש לך חברים עם מוח של ינשוף שעף אחורה, זה בהחלט מעיד המון עליך", החזירה לו הרמיוני בעלבון משלה. בעוד גויל דורש בשאלה איך יכול להיות שינשופים עפים אחורה, רון והארי, שהצטרף אליהם כעת, צחקו מהבדיחה ושלושתם המשיכו לצעוד בכיוון שאליו הלכו מלכתחילה – חדר האוכל.

"צוחק מי שצוחק אחרון, בוצדמית!" קרא אחריה. לרגע היה נראה כאילו רון עומד להשיב לו אולם הרמיוני החזיקה בזרועו, מלמלה משהו בסגנון של "הוא פשוט לא שווה את העונש מסנייפ" והם פנו משם.

"על מה אתה מסתכל, טיפש?" קרא דראקו הסמוק אל עבר גויל וחבט בראשו. מצב הרוח הירוד שלו כל כך הזמין קרב מכות עם אחד משני התלמידים השנואים עליו בכל הוגוורטס ועתה שחרר את עצביו הכלואים על חברו רפה השכל. "אני הולך לאכול", קרא בהזמנה לא רשמית, והשניים נחפזו לאסוף את עצמם וללכת אחריו.

במהלך ארוחת הצהריים לא יכל להפסיק לחשוב על הרמיוני. היא הייתה הבחורה היחידה בבית הספר שהעזה לענות לו בתשובה על לגלוגיו. היא כמובן לא הייתה היחידה ששנואה עליו – ג'יני, אחותו הקטנה והפאטתית של רון וויזלי, ספגה לא מעט מעלבונותיו מאז הגיעה להוגוורטס, אולם היא מעולם לא הגיבה אלא רק האדימה. וחוץ מזה, תמיד היה מישהו בסביבתה שיתבע את עלבונה.

בזהירות הרים את מבטו, כאילו חשש להיתפס וקלט אותה ברגע של צחוק. הוא הסיר את מבטו ממנה אך דמותה נצרבה בדמיונו, ולרגע קטן, חשב שהיא.. חיננית.

דראקו השתדל לגרש את המחשבות הבוגדניות מראשו וכמעט הצליח בכך, עד לשיעור בתורת הצמחים שלמדו בשעה האחרונה.

גם שיעור זה התנהל ביחד עם תלמידי גריפינדור ולראשונה בחייו, דראקו השתדל להקשיב בשיעור, כי ידע שזה הדבר היחיד שיסיח את דעתו ממחשבה על.. גריינג'ר. אפילו כשגלגל את שמה בראשו בלבד הוא נגעל ולפתע עבר בו רעד של צמרמורת.

גויל, ששם לב לכך, שאל אותו בדאגה מספר פעמים אם הכל בסדר. דראקו, שהשתדל להיות מרוכז, איבד את זה בסביבות הפעם השלישית בה חזר גויל על שאלתו ונפנה אליו ובצעקה: "אולי תרד ממני, חתיכת אידיוט מגודל?!"

כל הכיתה הסתובבה להסתכל עליו ופרופסור ספראוט, לא אחת שתסבול בקלות את הסתלקותה של תשומת הלב ממנה אל פניו ההולכות ומאדימות של דראקו, נעמדה במרכז הכיתה והביטה בו בתוכחה.

"יש משהו שתרצה לשתף עם כולנו, דראקו?" אמרה בטון שליו.

"לא.. המורה" אמר בשקט.

"אז עכשיו יש משהו שתוכל לשתף אותנו בו. לתחילת השיעור הבא, דראקו, אני רוצה הרצאה בת חמש דקות על מעלותיה התרפיוטיים של אזובית הפיות. בלי אבל, דראקו", הוסיפה כשראתה את פיו נפתח במחאה, "מכיוון שיש עוד המון צמחים שאשמח שתספר עליהם לכיתה במקומי".

"כן, המורה" אמר בתבוסתנות.

"התנצלות בפני ידידך על הצורה בה דיברת אליו גם היא נדרשת" הוסיפה, אולם גויל קפץ ואמר בדאגה, "זה בסדר דראקו, אתה ממש לא צריך לבקש ממני סליחה, הפרעתי לך לחשוב על הבוצדמית ההיא גריינג'ר וזה הגיע לי!"

פניו של דראקו הפכו יותר אדומות, אם היה זה אפשרי בכלל. רחשי "אווווווו" נשמעו בכיתה בעוד הרמיוני פערה את עיניה בתדהמה והסמיקה לא פחות ממנו. דראקו שלח בו מבט מזרה אימה ומלמל "מה?... למה.. איך?..." אל עבר גויל, אך פרופסור ספראוט, שסובבה את גבה לכיתה למספר שניות על מנת שירגעו ויחזרו לריכוזם, סבה על עקביה שוב והמשיכה במקום בו הפסיקה.

הרמיוני החזיקה את עצמה בכל הכוח לא להפנות את מבטה אליו וכך עבר השיעור, כשהמתח נישא באויר.

בארוחת הערב, בעוד הרמיוני, שהפכה לשיחת היום עקב פליטת הפה, התיישבה על כיסאה לצד הארי ורון, פנה אליה תלמיד האפלפאף מהשנה השלישית ושאל: "זה נכון שאת בהריון ממאלפוי?"

הרמיוני הסמיקה וכבשה את פניה בידה, בעוד רון צועק לעברו משהו על הפצת רכילות וסקרוטים פוצי תחת כעונש.

"אני לא מבינה איך זה הגיע כבר לכל התלמידים. אנשים בהוגוורטס לא יכולים לשמור כלום לעצמם?" קראה בייאוש.

"זה יהיה בסדר, הרם. מחר הם כבר ימצאו משהו חדש לדבר עליו. זה לא שאפשר להאשים אותך ואת מאלפוי במגע ישיר כלשהו" אמר הארי וצחק.

ובצידו השני של האולם מאלפוי קילל חרישית את גויל: "שלא תעז לעולם יותר לרמוז כזה דבר! אני ובוצדמית.. אבא שלי היה מטיל עליך קללת שיתוק בשנייה אם היה יודע מה אמרת!"

"אני מצטער, דראקו" געה גויל בקול בוכים. הוא היה נראה כל כך עלוב באותו רגע שאפילו בדראקו התעוררה לרגע החמלה והוא אמר, "זה בסדר. העיקר שתסתום כבר עם היבבות שלך!"

אולם השקט לא נמשך עבורו זמן רב. לאחר מספר דקות, בעודו יוצא מחדר האוכל הרגיש מכה בגבו.

הוא הסתובב בשניות, מוכן לשלוף את שרביטו ולהטיל קללה על הדוחף החצוף, כשראה את הרמיוני הנסערת עומדת מאחוריו.

"מה זה היה, בוצדמית מטונפת? תורידי ממני את הידיים שלך!"

"למה אמרתם דבר כזה עליי?"

"אני לא חייב לך דין וחשבון, גריינג'ר. תזדייני מפה".

הרמיוני קפצה את אגרופיה כדי להתמקד במטרה שלשמה באה לכאן ולא להחטיף לו סטירה הגונה, ושאלה שוב: "למה אמרתם דבר כזה עליי?!"

"במקרה ולא שמת לב, אני לא אמרתי כלום עלייך. זה היה גויל".

"שהוא במקרה החבר הכי טוב שלך".

דראקו נחר בבוז. "חברים מוערכים יתר על המידה".

הרמיוני נראתה מופתעת לשנייה. "אבל חשבתי.."

"חשבת לא נכון", קטע אותה דראקו בטון אכזרי ופנה ללכת ממנה. "עכשיו תסלחי לי, יש לי דברים חשובים יותר לעשות מאשר לדבר איתך".

"אל תכריח אותי לעשות את זה, מאלפוי".

הוא הסתובב אליה בחזרה וראה שהיא מכוונת את שרביטו אליו.

"לעשות מה, גריינג'ר?"

"כבר שכחת מה אני יכולה לעשות עם השרביט?"

לשנייה, דראקו נרתע כשהוא נזכר.

"גריינג'ר, עזבי אותי במנוחה" נאנח. "לכי תשחקי עם וויזלי שבע דקות בגן עדן ורדי לי מהגב".

"תגרום להם להפסיק".

"להפסיק מה?"

"בחייך, מאלפוי. בזכות החבר שלך כל בית הספר חושב שאנחנו מאורסים ושאני עומדת ללדת את יורשו של וולדמורט!"

דראקו השתנק מעוצמת ההפתעה.

"תראי לי מי הטיפש שחשב שאת יכולה לשאת את זרעו ולהישאר בחיים!"

הרמיוני צחקה לרגע. זו באמת הייתה עובדה ידועה שהיא הייתה בת להורים מוגלגים ושאדון האופל לא העריך אנשים שכאלה. ובכן, "לא העריך" היה לשון המעטה. שנא, תיעב, בז להם, אלה היו המילים האמיתיות.

"אוקיי, אני מודה שאולי חלקם פשוט מנסים להקניט, אבל מאלפוי, בחייך. זה דבר אחד שיחשבו שאני קרובה לאדון האופל, אבל גרוע יותר להיות מקושרת אליך!".

לשנייה הבליח חיוך על פניו של דראקו. "אני אעשה איתך עסקה".

"עסקה עם השטן. זה יכול להיות מעניין" פלטה בגיחוך.

"תקשיבי לי עד הסוף, בוצדמית!"

"שלא תעז לקרוא לי ככה יותר!" צעקה ונופפה לעברה את שרביטה. היא לחשה "טנג'רוס!" ומאי שם הופיע תפוח ירוק ונחת על ראשו של דראקו משום מקום, חובט בו במכה הגונה.

"אאוץ', בת כלב...."
"הזמנת את זה מאלפוי. אגב, הכישוף הזה אמור לתת בך טיפת תבונה, כמו שזה עשה לניוטון".

"מי?"

"לא משנה. עכשיו, דבר".

הוא שפשף את ראשו במקום בו הכה התפוח ואמר, "אני אגרום להם לשתוק.. אם את תעשי את ההרצאה במקומי".

		הפרק הבא