0 חרמשים |
גיל הוא רק מספר, כלא הוא רק חדר.
פרק מספר 1 - צפיות: 10586
(4.273) 11 דירגו
|
פרק: |
דירוג הפאנפיק: Nc17 - פאנדום: הארי פוטר - זאנר: רומן - שיפ: הפתעה :) - פורסם ב: 25.04.2016 - עודכן: 30.11.2017 | המלץ! ID : 7143 |
אזהרה לפני הקריאה!!! הפאנפיק הזה כולל מערכת יחסים עם הפרש גילאים גדול, מין מפורט (חלקית), קללות וכ"ו. אז מי שאחד מהדברים הנ"ל לא מתאים לו או לא מוצא חן בעיניו מוזמן לצאת ולא לקרוא. אני מקווה שתאהבו את הסיפור, אני משקיעה בו הרבה מאמץ. קריאה מהנה! נכנסתי לחדר החשוך בדממה, מנסה לשמור על השקט ככל האפשר. קול נשימותיהם של שני הילדים הקטנים היה הרעש היחיד, המנורה הקטנה בפינה היתה מקור האור הבודד. ניגשתי למיטתה של טריס והידקתי היטב את שמכת הצמר העבה סביב גופה הקטן. נישקתי בעדינות את המצח שלה וליטפתי את שערה הרך כמשי. לאחר מכן נגשתי למיטתו של אחיה התאום, טומי, שהיה מכורבל בתוך עצמו כמו כדור. חייכתי למראה הזה וסידרתי את הכרית תחת ראשו הקטן של הילד. לאחר שבדקתי בפעם המאה שהם בסדר התקדמתי אל הדלת, רגע לפני שיצאתי העפתי מבט אחרון לאחור בכדי להיות בטוחה וצעדתי אל המסדרון הגדול.
הבית הגדול מעוצב בסגנון מודרני, לפי טעמה היקר של גברת מאלפוי. אך למרות המסדרונות האין סופיים וחדרי האירוח הרחבים אני אוהבת מאוד לשהות פה ולשמור על התאומים בני החמש.
את המראה החיצוני הם ירשו משני ההורים שלהם, אדון וגברת מאלפוי. את שערם הבהיר והחלק הם קיבלו מאביהם, ואילו את העיניים הגדולות והשחורות הם לקחו מאימא שלהם. שינהם היו ילדים יפהפיים, פניהם החלקות תמיד הזכירו לי את בובות החרסינה שהייתי נוהגת לראות בחלון הראווה בחנות הצעצועים בדרכי לבית הספר היסודי.
הסתכלתי על השעון הנוצץ שהיה תלוי על הקיר ונאנחתי בפעם המיליון, השעה היתה אחת וחצי בלילה.
מסיבות הן לא אחד המקומות שאני נוהגת ללכת אליהם, אבל בהחלט הייתי עושה בייביסטר בערבי שישי בחופשות. מאז ומעולם אהבתי ילדים קטנים, הלב שלי מתפוצץ מאושר כשאני רואה תינוק או ילד צוחק ושמח. את הילדים של אדון מאלפוי פגשתי לראשונה בשנה שעברה בסעודת החג. אדון מאלפוי הוא מנהל החשבונות של בית הספר לקוסמים צעירים, הוא אחראי על כל מה שנכנס ויוצא מהטירה ועל כל הדברים החשובים שלמנהל שלנו אין זמן אליהם. יש לו משרד בקומה האמצעית והוא מעביר את רוב הזמן שלו בשיחות עם נציגים ממשרד הקוסמים ובסידור ניירות צהובים. בסעודת החג של שנה שעברה הבחנתי באדון מאלפוי, באישתו ובילדים שלו. הם ישבו יחד בשולחן עם סגל המורים ויופיים המיוחד בלט מעל כולם. לאחר שסיימתי לאכול, יצאתי מהאולם הגדול וראיתי את שני הילדים הבלונדינים משחקים אחד עם השני וניגשתי אליהם. הערב הסתיים בכך שהוזמנתי על ידי אדון מאלפוי לבוא ולשמור בביתו על שני הגוזלים שלו, ומאז אני השמרטפית הרישמית של התאומים.
קולות של צעדים ושל מילמולים כועסים הגיעו לאוזניי והקלה הציפה אותי. לאחר חצי דקה נכנסו לסלון אדון וגברת מאלפוי ושינהם נראו מרוגזים מאוד. שערו של אדון מאלפוי שהגיע עד כתפיו היה פרוע ומבולגן, כנראה מפני הרוח הקרה שנושבת בחוץ, ושפתיו האדומות היו משוכות לקו ישר. אישתו היפה גידפה בשקט והורידה בעצבים את נעלי העקב הגדולות שלה. בדרך כלשהי הבנתי שהזוג שעמד מולי רב בדרך הביתה, אפשר היה לראות את המתח ששרר בינהם. ידעתי בברור שגברת מאלפוי היא האשמה, כמו תמיד. שנאתי את האישה הזאת שכינתה את עצמה רעייה ואימא. גברת מאלפוי, או בשמה המוכר בפיו של בעלה - פנסי, היתה אישה מגעילה וחסרת לב. היא לא מתייחסת כמו שצריך אל הילדים שלה, היא תמיד נוזפת בהם או מתעלמת מהקיום שלהם. הגישה שלה כלפי כל דבר שלא מוצא חן בעיניה היא גישה מזלזלת, אתה יכול לראות את הבוז בעיניים שלה כשהיא לא מרוצה ממישהו או ממשהו. כל דבר בה מעצבן אותי, מבגדי המעצבים שלה ועד המבטא המתפנק.
אדון מאלפוי תמיד מביע התעניינות במה שהם עושים והוא מקשיב לשטויות שלהם, הוא משחק איתם ומגן עליהם מכל דבר שעלול לסכן אותם.
ניסתי להסתיר את החיוך המרוצה שלי בעקבות קשר העין שנוצר בינינו. אם להיות כנה, יש לי קראש ענקי עליו. על אף היותו בשנות השלושים שלו, הוא היה כל כך מושך ו... גברי.
הוא נראה כל כך טוב במכנסיים צמודים ובחולצה החלקה והלבנה הזאת. הוא פתח את הארנק ושלף את השכר המגיע לי.
ירדתי אחריו במדרגות הצרות וייאוש התחיל להזדחל במורד הגב שלי. אני שונאת את המערה הזאת שמובילה אותי בחזרה אל הגוורטס, כל כך חשוך שם ויש ריח של משהו רקוב. וחוץ מזה, אני רוצה להישאר כאן, בביתם של משפחת מאלפוי. אני רוצה לשחק עם טריס וטומי ולהסתכל על אדון מאלפוי יושב על הספה וקורא עיתון. אבל אני לא יכולה להישאר, אני לא חלק מהמשפחה הזאת. אני חייבת לחזור בחזרה לטירה המכושפת, למקום שבו אף אחד לא מחכה לי, רק החדר הקטן שלי והספרים שהשאלתי מהסיפריה.
רק כאשר הכנסתי את הכסף לתוך כיס הגלימה שלי שמתי לב שהוא נתן לי יותר מבדרך כלל.
העפתי מבט אחרון ומהיר בגבר הבלונדיני וצעדתי לתוך החור השחור. הריח שקיבל את פניי היה מסריח יותר משירותי הבנים בקומה הראשונה בטירה. קימטתי את האף שלי ומיהרתי להתקדם לכיוון השער בצד השני של המערה.
תגיבו אם אתם רוצים לקרוא את ההמשך, אני גם ממש אשמח לדעת מה אתם חושבים ומה צריך לתקן.
|
|
||||||||||||||||||||||||||
ניקוד הבתים · תיעוד עריכת הנקודות · חדר הגביעים | |||||||
גריפינדור | הפלפאף | רייבנקלו | סלית'רין | ||||
|
|||||||
|
קיצורי דרך מיוחדים: הארי פוטר | אודותינו | צור קשר | הפורומים | HPlanet - הסיור הווירטואלי | פאנפיקים | האנציקלופדיה האנציקלופדיה: אלבוס דמבלדור | לונה לאבגוד | היער האסור | משרד הקסמים | חדר הנחיצות | גילדרוי לוקהרט | קווידיץ' | דראקו מאלפוי | אוכלי המוות | מצנפת המיון | סוורוס סנייפ | סדריק דיגורי | הוגסמיד | סמטת דיאגון | פוטרמור | הקרב על הוגוורטס עוצב על-ידי Design by JBStyle © כל הזכויות שמורות ל-All rights reserved to HPortal 2007-2024 |