"לינטי"

"לינטי!" היא קראה. "עוד שנייה... שנייה... רק עוד רגע..."

"מה קורה לי?" קראה הגופה. בעצם, היא כבר לא היתה גופה. "אני... אני חי!" קרא האדם שהיה הגופה עד לפני רגע.

"היי, אבא," קראה איימי. "ברוך הבא לחיים."

- שלוש שעות לאחר מכן במשרד הקסמים -

"אני צריכה לדבר עם שר הקסמים, זה דחוף," היא קראה.

"הוא עסוק כרגע," ענה הפקיד. "בכל אופן, במה מדובר?"

"זה סודי," קראה איימי. "אני לא יכולה לדבר על זה איתך. אני פשוט חייבת לדבר איתו. מצאתי דבר... שעלול לשנות את העולם."

"עוד אחת עם השטויות שלה," הוא קרא. "אין לך אפשרות לפגוש את שר הקסמים, הוא אדם עסוק. גם לא תהיה לך אפשרות כזו."

"אני חייבת להגיע אליו. אני חייבת. אל תגרום לי לעשות משהו ששנינו נתחרט עליו."

"אני לא יודע על מה את מדברת," קרא הפקיד.

"שתק!" קראה איימי ובעודה שולפת את שרביטה ומכוונת אותו אל הפקיד. "אני צריכה שעה של שיחה עם שר הקסמים!" היא קראה. "זה בן הערובה שלי. אם תוך חצי שעה הוא לא יגיע, אצטרך להרוג אותו."

"את לא תעשי את זה!" קרא שומר. "את תיכנסי לאזקבאן לכל חייך. אני לא מאמין לך."

"אבדה קדברה!" היא קראה. הפקיד נפל על הרצפה, מת. "זה עניין דחוף," קראה איימי. "אתם מוכנים למהר?" היא שאלה בעודה מכוונת את שרביטה לכיוון ילד קטן שעמד לצד אמו. "הוא יכול להיות הבא בתור - אתם באמת רוצים לקחת את הסיכון?"

משרד הקסמים התחילה לפעול במהירות. תוך עשרים דקות הם ארגנו פגישה עם שר הקסמים בכבודו ובעצמו. כאשר הגיע, ביקשה איימי מכולם לצאת, בעוד היא מכוונת את שרביטה לכיוון שר הקסמים.

"זה בסדר, אתם יכולים לצאת." אמר שר הקסמים. שרביטו היה בידו, מוכן להתגונן מפני כל לחש שיוטל עליו. כולם, למעט הפקיד המת, עזבו את משרד הקסמים - משאירים את שר הקסמים לבד עם איימי.

"מה העניין הכל-כך "חשוב" שבגללו היית צריכה לרצוח אדם?" שאל שר הקסמים.

"העניין הוא," אמרה איימי, "שלמוות כבר אין משמעות."

"אין משמעות?" שאל שר הקסמים.

"לינטי!" קראה איימי בעודה מכוונת את שרביטה לעבר הפקיד. הוא חזר לתחיה.