"מלבדר!" צרח נבני. "מה אתה חושב שאתה עושה?"
מלבדר התקפל. העונש של שוליה שעבר על הכללים לא פשוט. אבל הוא לא יכל לוותר על התוכנית.
" סליחה, אדוני..." הוא מלמל, "אני חייב להיכנס."
כשלא נשמעה תשובה, הוא הרים את ראשו באיטיות.
נבני רתח מזעם. בצורה מסוכנת.
אופס...
נבני חסם את השער בגופו. אם הוא שכח שיש לו שרביט מרוב כעס, אז כן. המצב חמור.
"למה?" הוא סינן, "תגיד לי למה עשית את זה!!!"
הוא תפס בגופו של מלבדר וטלטל אותו. שסד נפל על הרצפה ביבבה.
כי אתה פשוט בוגד חשב מלבדר, ואני יודע את זה! אתה רוצה לכבוש את רקרה, אני חייב להזהיר אותם, שלא תרצח את כולם!
אבל הוא לא אמר את זה.
"בוא איתי," זעם נבני, "יש לך עונש חמור."
אני יודע את זה חשב מלבדר.
אבל גם את זה הוא לא אמר.
נבני תפס אותו.
באותו רגע, יצא רקרי אחד מהשער.
"לא!" מלבדר צרח, "הוא רוצה להרוג אתכם! את כולכם!!!"
נבני נהם, ושלף את סכינו.
"איך גילית???" הוא לחש בשנאה, "תגיד לי, איך!"
הוא ניסה לדקור אותו, אבל מלבדר זז בזמן, כדי לשלוף את חרבו.
החזיר שלו, שסד, קפץ על נבני, אבל זה הדף אותו בחרבו.
ואז מלבדר הסתער ותקף.
נתן מכה חזקה מדי.
קצת יותר מדי.
ממש יותר מדי.
נבני צרח. עיניו הביטו בבעתה בחרב הנעוצה בחזהו.
אולי מלבדר ראה אפילו חרטה.
נבני התמוטט.
ונפל.
עיניו בהו קדימה. המכשף של מלבדר כבר לא יתעורר לעולם.
איך היה?
אם אתם במתח, בטח יהיה פרק המשך.
אז אל תדאגו.
איך הכתיבה שלי?
|