בלעדיך // שמונשבע
אז בדרך כלל אני לא משהו בשירים ובטח ובטח שלא כותבת כאלה, אבל הפעם החלטתי לנסות: גם כי זה נראה לי מגניב, וגם בשביל להתנסות בעוד סגנון כתיבה. תהנו. נ.ב אני בקושי זוכרת בני לוריאל לכן סביר שזה מאוד לא קאנוני. אני די בטוחה ששבע לא רגשנית כל כך. ייאי קיטש.
~~~~~~~~~~~~~
שמונה ספג את המכה.
הוא היה אמיץ יותר ממה שהוא היה אמור להיות.
הוא הקריב את חייו בשביל אדם שבקושי הכיר.
שמונה הגן על תשע מחמש.
כי הצלקת שהרגשתי ברגל,
לעולם לא תכאב כמו הצלקת שבלב.
ולמרות שהכרתי אותך זמן מועט,
הצהרת שאותי אתה אוהב.
לא הייתי מסוגלת להסתכל לו בעיניים,
עד שהרגשתי אהבה.
הוא היה דומם כמו אבן, כמו פסל.
וליבו לא פעם עוד.
כי הצלקת שהרגשתי ברגל,
לעולם לא תכאב כמו הצלקת שבלב.
ולמרות שהכרתי אותך זמן מועט,
הצהרת שאותי אתה אוהב.
אז השתגעתי: כל זעמי התפרץ.
על תשע, על המוגדוריאנים ובעיקר על חמש.
המים סביבי החלו לקפוא,
ועליתי. עלייתה של מספר שבע, ונפילתו של חמש.
|