שלום. אני חיה באוטופיס. העיירה המושלמת ביותר. הילדים לא לומדים, מרשים לנו ללכת לישון מאוחר והמבוגרים מתפרנסים יפה גם בלי עבודה. אני נערה רגילה מן השורה, למרות שמשום מה כולם מתפלאים שאני אומרת שיש לי קרקל מדבר כחיית מחמד (לקרקל קוראים קול). מכאן לתחביבים שלי: כמובן אני אוהבת לקרוא ולצפות בטלוויזיה (הערה מאת המספר: את רשימת הפאנדומים שלה תוכלו למצוא בפרופיל של הכותב. שימו לב: אין המחבר מנסה לעשות מסע תעמולה לגרוויטי פולס, הרוח ומולי מגי ודומיהם) וכתיבת פאניפיקים. זה לא סותר את העובדה שאני מבלה את הלילה בכתיבה ובמחשב (ובנמנום של חצי דקה) לסירוגין. אה, שכחתי. אנחנו המקום הכי קרוב לגרוויטי פולס.
שלום. קוראים לי טום. שם המשפחה שלי קצת מביך, אז לא אומר אותו. אני בן שש-עשרה רגיל מן השורה, אבל יש לי ידידה. היא די חכמה. אבל היא מגניבה מאוד. יטעון מי שירצה מה שירצה, אבל זאת עובדה. אבל אם תריבו אותה היא תהיה... קשוחה קצת. היו כמה ילדים שניסו לריב איתה...אני אצנזר ואקצר, הם לא יצאו שלמים מהחוויה. מהתכונות שלה נעבור למראה שלה: יש לתאר רק בלונדינית עם עיניים כחולות חודרות. קל מאוד לזהות אותה: גם אם היא צוחקת, למשל, העיניים שלה נהיות רציניות מתמיד. יש לה שתי יכולות מיוחדות: היא חכמה וחזקה באופן על טבעי.
יש לי ידיד, שאוהב להפריז בתכונות שלי. אני לא מי-יודע-מה. אבל הידיד הזה, טום, והרבה חברים שלי, טוענים שאני כלילת המעלות. זה שאני קצת חזקה, לא הופך אותי למושלמת. כמו שאמרתי, החיים באוטופיס מושלמים. או לפחות, היו מושלמים. אם שאלתם את עצמכם קוראים לי מרי. מרי סו.
בבקשה 🥺 תגיבו :)
לכל פרק יהיה ויתור זכיוית לפאנדומים שלו.
הנה הויתור לפרק הזה: חלק מהדמויות, המקומות, המונחים והרעיונות שמגולמים בעולם בו מתקיים הפאנפיק שלפניכם הם קניינו הרוחני של אלכס היירש. אין בכוונתי להרוויח מהפאנפיק או מפרסומו כל רווח כלכלי.
שתי תגובות ואני שולח את הפרק הבא לביטוא!
|