כעבור 20 שנה...
הוא היה האהבה שלו,
השמחה שלו,
השנאה שלו,
הוא היה הכל...
עשרים שנה עברו מאז שראה אותו,
את עיניו האפורות והמסוכנות,
את חיוכו המתוק שהסתיר לא מעט סודות...
וסבל...
הארי נשך את שפתיו בעצב
כשדמעה קטנה מצאה את דרכה זולגת על לחיו של הארי
דרך החלון נכנס כבר הינשוף האחד-עשר, כולם מחבריו וממוריו בהוגרווטס
אבל שום דבר לא ממנו,
לא מכתב או מתנה...
פשוט כלום.
הארי מיהר לשחרר את החבילה מרגלו של הינשוף ואיפשר לו לעוף לדרכו,
עוד אחת ממשפחת וויזלי...
הארי חייך חיוך עצוב ופתח את החבילה,
כמובן, סוודר ממולי המקסימה
הוא הניח את הסוודר על השולחן והחל ללכת לכיוון המטבח,
הארי הוציא עוגה קטנה מהמקרר והדליק את הנר בעזרת שרביטו...
"אני רוצה שהוא יהיה כאן...
אבל הוא לא..."
"מי אמר שאני לא כאן?"
הארי הסתובב והביט בו,
הבחור השחצן, היהיר והאלוף של נבחרת הקווידיץ'
הבחור שבו הוא התאהב,
ברגע שהטוב פגש את הרע...
הוא היה האהבה שלו,
השמחה שלו,
השנאה שלו,
הוא היה הכל...
ועכשיו, הוא חזר,
ויהיה הכל...
שוב...
|