הפעם זה אחרת

ויתור זכויות לרולינג ועל הרעיון לגורדון קורמן על הספר מזימת המדוזה

הרמיוני הייתה בדרך לעבודה כשההבזק הופיע.
בהתחלה הוא היה קלוש, בקושי נראה, אבל הוא התחזק.
ניצוץ זהוב שנדמה שמנסה לומר לה משהו.
היא הלכה בעקבותיו, מסוקרנת.
הוא הוביל אותה לסמטה חשוכה.
צרחה נשמעה.
איש לא ראה אותה מאז.

רון מרח חמאה על פרוסת הלחם שבידו כשהטלפון צלצל.
הוא קם באנחה.
"הלו?" הוא אמר, מרים את השפופרת.
לא נשמעה תשובה.
עינייו נפערו בתדהמה כשהרצפה נפתחה, בולעת אותו.
שפופרת הטלפון נשמטה.
הרצפה תוקנה באורח פלא.
רק הלחם המרוח למחצה העיד שהיה שם מישהו.

ג'יני נסעה הביתה. לעזור לאמא שלה לבשל, כשמכונית חתכה אותה במהירות.

"היי!" היא צעקה.

איש יצא מהמכונית והתקרב אליה.

"מה אתה חושב שאתה עושה? יכולנו למות! א-"

מחסום בד ספוג נוזל שהיא לא הצליחה לזהות הוצמד לפיה.

הכל היטשטש.

היטשטש.

היטשטש.

עינייה נעצמו.

נוויל השקה את העדניות בגינה כשלפתע הבחין בצמח.

זה בהחלט לא היה עציץ שלו.

הוא גירד את ראשו לנוכח הצמח הגדול הזה, שנראה כמעט מסוכן.

כמו צמח טורף.

לפני שהחליט מה לעשות, פער הצמח את פיו, ובלע את נוויל בשלמותו.

הארי התעורר כשהצלקת שלו בוערת.