החצויה החדשה

ויתור זכויות לריק ריירדן

אני סתם יוצאת לחופשה במלון עם אבא שלי, 

וכותבת את הסיפור הזה כי משעמם לי בנסיעה. 

טוב, אז אני רייצ'ל בונד. 

אהאה.

אני בת 12,

ואל תשאלו למה אבא שלי לא מרוצה ממני. 

טוב טוב, תשאלו. 

אוקיי שאלתם, יפה מאוד. 

התשובה היא: אני מתעוררת מוקדם( פעם אחת התעוררתי ב4:00 לפנות בוקר! )וכמובן, מעירה אותו עם הרעש של הטלוויזיה.

"הגענו כבר?" אמרתי בפעם האלף.

"לא, יש עוד שעה וחצי." ענה אבא שלי.

הנסיעה מהבית הייתה בסך הכול שעתיים, 

אבל כאילו עברה רק חצי שעה?

לא נשמע לי הגיוני. 

החצי שעה הזאת הרגישה לי כמו שעתיים.

 הנחתי את הראש על הכיסא ונאנחתי. 

"רייצ'ל, תתעוררי, הגענו!" צעק אבי. 

ישנתי? 

"ישנתי?" הפעם שאלתי בקול רם. 

" כן, ישנת שעה וחצי." אישר. 

ישנתי שעה וחצי?! 

יצאתי מהמכונית. 

ונכנסנו למלון.