עמדנו אחד מול השנייה היום, רק אני והוא..
רוס ורייצ׳ל רבו,
מוניקה וצ׳נדלר יצאו לסרט,
ורק אני וג׳ואי נשארנו. הכל הרגיש מושלם.
״את רוצה שנזמין פיצה?״ הוא שאל בחיוך הזה שלו. ״למה לא..״ השבתי
והבטתי למטה, מתפללת שלא ישים לב לסומק שעל לחיי.
הייתי צריכה נושא שיחה כדי שאוכל לדבר איתו, עד שאנחנו כבר רק שנינו
אני ממש רוצה לנצל את זה. ״איך בסדרה?״
״אה, הולך ממש טוב האמת, איך ההופעות?״
״גם טוב,״
״היי, פיבס?״ הוא פנה. הרמתי את מבטי.
״כן?״ השבתי ברעד.
״את יודעת ש.. מאז שראיתי אותך טיפה נדלקתי עלייך,״ הוא חייך חיוך קטן,
והרגשתי כאילו סופה התחוללה בתוכי. ״באמת? טוב, אם אנחנו כבר בקטע
של וידויים, אני חייבת להגיד שגם אני טיפה.. זה..״
הוא צחקק. ״זה..?״
״נו זה.. דלוקה עלייך.״ התוודתי והתנהגתי כאילו זה לא עניין גדול. הוא קירב את עצמו
אליי, ובלי שום התראה מוקדמת, שפתיו נצמדו לשפתיי. התנשקו. הייתי יכולה לגרום
לזה להמשיך לנצח אם שליח הפיצה לא היה דופק בדלת..
|