שליטת האהבה

פרלוג:

לא תמיד הייתי כזו. אף פעם לא התכוונתי להיות מרשעת,אבל החיים לימדו אותי אחרת.

אני חייבת להילחם על המקום שלי אחרת לא אשרוד.

***

הכל התחיל כשהייתי בת שבע.
ריח הטורט המתוק והפירותי התפרץ בכל הבית.

יש לנו בית גדול ואמא פתחה את החלון בכל זאת הריח הגיע לאפי.

פי התמלא רוק רק מהמחשבה על טעמו המתוק של המעדן הזה, על מרקמו הנימוח ועל הטעם החמצמץ העדין שנשאר גם אחרי..
ירדתי בריצה למטבח,נזהרת לא לדרוך על שולי השמלה החדשה שלי, אומנם השעה הייתה שעת אחר הצהריים, אך שמלות תמיד לבשנו.
אני פחות אהבתי את השמלות אבל אחותי מירנה נהגה להתיפייף בהן..
פניתי פניה חדה במסדרון וכמעט נתקלתי באף הקטן , הלבן והמושלם שלה.
"היי איראסבת'" היא חייכה אלי חיוך מתוק בשפתיה העדינות המשוכות בשפתון ורוד ונופפה לי לשלום בידה, כאילו שלא גרנו באותו בית ולא היינו אחיות אלה חברות שנפגשו לגמרי במקרה.
חילצתי חצי חיוך מאולץ והתאפקתי שלא לדחוף אותה ממקומה ליד המשקוף.

הרמתי את הראש בנסיון לראות מה קורה במטבח אך מירנה כאילו חסמה אותי, אומנם היה לה חיוך אבל זה לא הפך אותה לפחות מעצבנת. להפך זה הרגיז אותי יותר.

"אמא אמרה שנחכה לה" היא אמרה עדיין מחייכת. עינה הכחולות ננעצו בי והיה לה את המבט המבקר הזה שלה.

מבט שאומר: 'ילדה קטנה וחסרת נימוסים' היא לא אמרה זאת אבל אני הבנתי את זה כך.
מי אמר שהיא צריכה לשמור על כל דבר?! בשביל זה יש לנו שומרים ומשרתים.
"את מתכוונת להצטרף לחברת השמירה בבית? " התזתי לעברה. לא יכולתי להתאפק עוד.
מירנה הרימה גבה בהפתעה ואז פלטה צחקוק קטן ונענעה בראשה,שערה החלק כמשי מתנענע סביבה ותאם את צבע השמלה שלה.
קמצתי גבות בכעס. היא לא מחליטה עלי!
"אני הולכת לשירותים" הודעתי והייתי יכולה להישבע שראיתי חיוך ניצחון על פניה של מירנה.

***

המשך יבוא.

		הפרק הבא