חצויים וחייזרים בעיר הגדולה

הפאנפיק הזה הוא שילוב של פרסי ג'קסון אחרי גיבורי האולימפוס ובני לוריאן אחרי הספר החמישי

פרסי

פרסי התכופף כשהצבת הענקית עמדה להוריד לו את הראש והצליף בחרבו לעבר המפלצת, גורם לה לסגת לאחור.

"נו באמת" פרסי צעק עליה "מה כבר ביקשתי? לשתות קפה בנחת עם החברה שלי?" 

זה היה יום נעים השמש זרחה ורוח קלה נשבה, לא שפרסי הרגיש משהו מכל זה בעודו יושב מוקף בספרים בדירה החנוקה.

פרסי נשען לאחור על הספה ושיפשף את מצחו "די אנבת' אני צריך הפסקה" הוא אמר לחברתו שישבה לידו על הספה מנסה נואשות להחדיר אליו משהו מחומר הלימוד.

"אבל הרגע התחלנו!" אמרה אנבת' "איך תעבור את בחינות הקבלה לאוניברסיטה ככה, פרסי באמת!"

"אני לומד בשיא הרצינות אנבת'" מחה פרסי במבט נעלב "המוח שלי פשוט לא מסוגל לקלוט דברים אחרי שעה של למידה, וחוץ מזה תראי איזה יום יפה היום..." הוא הסתכל עליה בעיניים גדולות בהבעה מלאת תקווה.

"טוב נו" אנבת' נאנחה " אני מניחה שאפשר לעשות הפסקה קצרה מהלמידה..." 

"יששש" פרסי צעק וזינק על רגליו מפיל בדרך אגב את אחת מערמות הספרים שהיו על השולחן.

אנבת' חייכה למראה התלהבותו "אני מכירה בית קפה קרוב" היא אמרה "בוא נלך לשם, נאכל ארוחת בוקר"

"נשמע טוב" אמר פרסי ולקח את המפתח לדירה שהיה תלוי על וו ליד הדלת "אמא" הוא צעק "אני יוצא עם אנבת', נחזור בקרוב" אימו לא ענתה, היא כנראה עדיין הייתה במיטה, חודש שביעי זה לא צחוק.

פרסי ואנבת' יצאו ונעלו אחריהם את הדלת, כשיצאו לרחוב פרסי נשם עמוק את האוויר ונתן לבריזה ללטף לו את הפנים "אה" הוא אמר "לזה אני קורא חופש"

אנבת' גיחכה ונתנה לו אגרוף בזרוע "אל תתרגל לזה מוח אצה אנחנו שותים קפה וחוזרים"... 

היציאה הקצרה שלהם התארכה קצת יותר מהמצופה כשהמלצר החביב ששאל אם הם רוצים קפה חם או קר התגלה כמפלצת אכזרית ומהר מאוד הם מצאו את עצמם נלחמים על חייהם בסימטה האחורית של בית הקפה.

נו טוב, יום רגיל בחייו של חצוי.

פרסי התכופף כשהצבת הענקית עמדה להוריד לו את הראש והצליף בחרבו לעבר המפלצת, גורם לה לסגת לאחור.

"נו באמת" פרסי צעק עליה "מה כבר ביקשתי? לשתות קפה בנחת עם החברה שלי?" כנראה שפרסי היה צריך להבין מראש שהמלצר הוא מפלצת, אחרי הכל, היו לו קרניים, אבל המוח שלו היה מטושטש מהלמידה ובאמת שלא התחשק לו להילחם במפלצות ועוד באחת כל כך מכוערת.

היא שיסף את הצבת של המפלצת שהתרוממה על רגליה האחוריות ושאגה בכעס, לרוע המזל היו לה עוד שלוש צבתות וגם האחת שנחתכה צמחה חזרה במהירות מדאיגה. 

פרסי נסוג לאחור יותר עמוק לתוך הסימטה וקפץ מעל זנבה המשונן של המפלצת שניסתה להפיל אותו מרגליו.

"פרסי תיזהר!" צעקה לו אנבת' בעודה משספת את אחת מצבתות המפלצת מצידה השני.

צבת נוספת התקרבה לראשו ופרסי עמד לחמוק ממנה בגילגול כשהבין שהתרחק לתוך סימטה ללא מוצא וכלא את עצמו בפינה ללא יכולת לזוז.

"לעזאזל" פרסי קילל והרים את חרבו בתקווה שאכשהו היא תצליח לחסום את המכה.

אך המכה לא הגיעה, הצבת של המפלצת נעצרה ממש מעל לראשו, פרסי הסתכל על המפלצת בבילבול, למה היא לא תוקפת? אבל היה נראה שגם המפלצת הייתה מבולבלת. פרסי הסתכל מעבר למפלצת אל המקום שאנבת' נלחמה בו. אבל היא כבר לא נילחמה היא עמדה בידיים מושטות לעבר המפלצת והבעה נחושה על פניה.

"אנבת'?" אמר פרסי בבילבול "מה את עושה?"

"אני... אני לא בטוחה" היא ענתה, לא מורידה את הידיים, היה נראה שאיכשהו היא עצרה את המפלצת מלפגוע בו.

"מה שאת לא עושה, אל תפסיקי" אמר לה פרסי, הוא יצא מתחת לצבת המונפת של המפלצת ועבר לצידה השני, הצד שבו אנבת' עמדה.

המפלצת הסתובבה לכיוונם, שואגת בכעס, אך בתנועה מהירה אנבת' הטיחה את ידיה קדימה והמפלצת כמו נזרקה מכוח בלתי נראה וגבה פגע בקול חבטה מחליא בקיר האחורי של הסימטה, היא לא זזה יותר וגופה התפוגג לאט לעפר. 

"מה בדיוק קרה כאן?" שאל פרסי את אנבת' בתדהמה.

"אני לא יודעת פרסי" אמרה אנבת' מסתכלת על ידיה בתדהמה "רגע אחד הסתכלתי על המפלצת כמעט הורגת אותך רגע שני אני יכולה לעשות את... זה" 

"אני חושב" אמר פרסי בחיוך "שיכול להיות שהחברה המדהימה שלי בדיוק פיתחה יכולת לטלקנזיס"  

"אבל זה לא הגיוני" אמרה אנבת' וקימטה את מצחה "חצויים לא מפתחים יכולות סתם ככה למה שאני אפתח פתאום טלקנזיס?"

"אממ אנבת'" אמר פרסי וטפח על כתפה של אנבת' שעדיין הסתכלה על ידיה.

"מה פרסי?" היא הרימה את מבטה והסתכלה לכיוון שפרסי הצביעה עליו.

"בשם האולימפוס" היא השתנקה ופיה נפתח בתדהמה, בשמיים חלף משהו שהיה נראה כמו מטוס ענקי בצבע שחור שלא היה דומה בשום דבר לאף מטוס שפרסי ראה אי פעם. 

"מה את אומרת" אמר פרסי "שנבדוק אם היכולת הפתאומית שלך קשורה אולי לדבר הזה?..." 

		הפרק הבא