מכתב

״אני לא יודע איך מתחילים מכתב
האם לכתוב להארי היקר? זה רשמי מידי
להארי המושלם? המהמם? ילדותי מידי
הארי אהובי? כנה מידי
אני טיפש.
אני טיפש שבחרתי להתאהב דווקא בך, באויב הכי גדול של האדון שלי
אני טיפש שחשבתי שזה ילך בינינו. אתה שונא אותי ובצדק.
אני טיפש שדמיינתי שיקבלו אותנו. שאתה תקבל אותי.
ובכל זאת אני לא מסוגל להפסיק לחשוב עליך.

על המבט הנחוש שיש לך על הפנים בכל פעם שאתה מנסה להפוך הכל ליותר טוב.

על הצורה החמודה שבה אתה מגיב לדברים חדשים שלא הכרת.
אני מוכן לתת הכל ובלבד שתהיה מוכן ללכת לישון איתי כל לילה ולהתעורר לידי כל בוקר.

לאכול איתך ארוחות פשוטות ולצחוק ולדבר איתך עד שיימאס.

לבלות איתך כל יום שעובר. להרגיש את חום גופך כשתחבק אותי כשאהיה עצוב.
אבל זה לא יקרה לעולם
כי אתה שונא אותי
ולעולם תשנא אותי
אני לא מאשים אותך. הצקתי והתעללתי וליגלגתי. אבל עשיתי זאת משום שרציתי להיות קרוב אליך.

לא יכולתי לדמיין עולם נהדר אחר חוץ מהעולם שבו אתה ואני היינו יחד.
אני לא בטוח אם אני רוצה שהמכתב הזה יגיע אלייך… אבל אם כן.

בבקשה אל תשנא אותי יותר משאתה שונא אותי עכשיו. אחרת אני אתפרק לגמרי.
אני לא יודע איך גומרים מכתב
מדראקו מאלפוי? רשמי מידי
מדראקו אויבך לשעבר שעכשיו רוצה אותך? ילדותי מידי
מדראקו אהובך?
זה לעולם לא יקרה
אבל שיהיה לך ברור
למרות אתה שונא אותי
אני אוהב אותך״

''וואו הארי זו הייתה אחת התפיסות הטובות והמהירות ביותר שלך! ככה אנחנו בטוח ננצח את סלית'רין מחר על המגרש!''
הארי הינהן וחייך ''בואו נחזור לחדר מועדון חברים. צריך לאגור כוחות למחר''.
הארי כבר היה בחצי הדרך למיטה כשראה דרך ינשוף מפואר צולל מטה לעבר המשדאות. הוא לא ייחס לזה חשיבות רבה ונכנס למיטה, אך המצפון שלו לא נתן לו לישון. הוא קם ולבש את גלימת ההיעלמות ויצא בחור של מגדל גריפינדור. כשהגיע לינשוף הוא הרים אותו וליטף את כנפו הפצועה. ''צריך להביא אותך להאגריד''. אבל כשהיה בחצי הדרך לטירה הוא שם לב לקלף מגולגל שהיה קשור לרגלו של הינשוף. הארי משך בעדינות את הקלף המגולגל מרגלו של הינשוף ותחב אותו לכיסו, במחשבה שאחרי שיטפל בינשוף יוכל למסור את המכתב אל הנמען.
''היי האגריד...''
כעבור כמה דקות הארי היה במשדאות בדרך חזרה אל הטירה. הוא הוציא את הפתק מכיסו ולהפתעתו ראה שהמכתב היה ממוען אליו. ''מי ישלח לי מכתבים?'' חשב לעצמו ''הרי סיריוס כבר...ולא שכחתי כלום כך שלגברת וויזלי אין מה לשלוח לי''. הוא התלבט דקות ארוכות האם לפתוח את המכתב. הוא לא שכח שאפשר לשלוח קללה בדואר כמו שריטה סקיטר עשתה להרמיוני בשנתם הרביעית, והיו לו מספיק אויבים בשביל לשלוח לו קללות. לבסוף הוא החליט לפתוח את המכתב כי הסקרנות גברה עליו.
הארי פתח את הקלף והחל לקרוא ועם כל שורה שקרה עיניו נפערו יותר ויותר.כעבור דקות הוא שמט את המכתב מידיו שהחלו לרעוד.
הוא לא ציפה לכך גם לא בחלומות הגדולים ביותר שלו. שהאדם שהוא מחבב- לא, אוהב - יחזיר לו אהבה??.
הוא היה כבר כמעט בטוח שזאת מתיחה עליו. הוא עלה במהירות במדרגות כשהוא מתעלם מהרעש שהוא מקים סביבו. אבל במקום לעלות למגדל גריפינדור הוא עלה למגדל אסטרונומיה מבלי לדעת למה. כאילו מגנט חזק במיוחד משך אותו לשם.
הוא הגיע לראש המגדל, מתנשף, וראה אותו שם, יושב על חומת המגדל וראשו שעון על אחד עמודים, מביט על הירח הגדול שתלוי בשמיים ורוח קרירה מלטפת את שיערו. עינייו נצצו לאור הירח אך הייתה הבעה עצובה על פניו. הוא לא שם לב להארי שהרגע הגיח מפתח הגג.
הארי התקרב בזהירות לעברו אך למרות ששמר על השקט דראקו חש בנוכחותו ונעמד במהירות.
''פוטר''
לא הייתה באמירה הזאת שום לעג או זילזול או כעס. היא נאמרה בעצבות רבה ככ שהארי נמס למראה מבטו העייף ועצוב של דראקו.
הארי התקרב בשקט לדראקו, בצעדים איטיים. ''התכוונת לזה?''
''על מה אתה מדבר?'' הוא שאל במבט מבולבל
''זה''. הארי הוציא מכיסו את המכתב, ועינייו של דראקו נפערו ככל שעברו השניות וההבנה הפציעה על פניו.
''אתה...קראת את זה?'' הוא שאל מפוחד ומלא חשש ''אני...אני סתם כתבתי...כי היה לי...היה לי.. אני יכול להסביר...זה לא..'' הוא גימגם ורעד
הארי הניד את ראשו והתקרב. המרחק בניהם היו כמה סנטימטרים ספורים. ''אני לא צריך הסבר''
הוא קרב את ראשו של דראקו אליו ונישק אותו בעדינות על שפתיו.
דראקו התרחק ממנו לרגע ''הארי...''. הארי חייך והדף אותו לעבר החומה כשדראקו שעון על החומה מתחתיו. ''אם אתה כל כך רוצה, תוכל להסביר אחר כך''.
והוא נישק אותו שוב.

זה הפיקצר הרומנטי הראשון שכתבתי אז...תתחשבו במוזריות @_@