''אני פשוט אדמיין שהסניץ' הוא את''

ויתור זכויות יוצרים לרולינג

האח בחדר המועדון בוערת בחום נעים, אבל האווירה בין הקבוצות הקטנות של התלמידים מתחממת מסיבה אחרת לגמרי:

כולם מדברים על המשחק הגדול מול רייבנקלו שמתקיים מחר. הילדים הצעירים מביטים בהערצה אל עבר ג'יימס פוטר, קפטן קבוצת הקווידיץ', שישבברישול על אחת הספות, גילגל בידו את כדור הסניץ' הזהוב.

סיריוס ישב לצידו, ומדי פעם שיחרר בדיחה או שניים, אבל ג'יימס נראה מרוכז – או לפחות, הוא ניסה להיראות כזה. למעשה, כל מחשבותיו התמקדו בלילי אוואנס שנכנסה בדיוק באותו רגע, מבטה נחוש, תנועותיה מהירות. השיער האדום הארוך שלה בוהק לאור האש, והיא צועדת ישירות לעברו בלי להסס.

"פוטר," היא פתחה בקול החלטי כשהיא נעצרה מולו, ידיה על מותניה, מבטה המהפנט לדעתו, חודר ישר אליו. "אני רוצה לדבר איתך."

סיריוס הרים גבה, חייך חיוך שובב (ושרמנטי, לדעת חלק ניכר מהוגוורטס) והטיל מבט חטוף אל ג'יימס. "אני מניח שזה הסימן שלי לזוז," הוא אמר בקול דרמטי, ואז פנה לרמוס ולוחש בקול שג'יימס ישמע היטב, "תראה, זה מתחיל כמו כל סיפור אהבה טוב."

ג'יימס גילגל עיניים. "תעוף מפה, רך כף," הוא נהם, אבל סיריוס כבר בדרכו החוצה, דילג בשובבות אל גרם המדרגות ומשגיח על שני המדריכים הראשיים משם.

לילי התעלמה לחלוטין מההפרעה, והתמקדה רק בג'יימס. "מחר המשחק מול רייבנקלו," היא אמרה בנחרצות.

"באמת?" הוא ענה בקול משועשע והניח את הסניץ' על השולחן. "לא שמתי לב."

היא התעלמה מהטון העוקצני שלו והמשיכה. "אנחנו צריכים לנצח. כבר חמש שנים שגריפינדור לא זכה באליפות הבתים, וניצחון יביא לכל כך הרבה נקודות בית! אתה יודע מה זה יעשה לבית שלנו אם נזכה השנה? זו תהיה ההזדמנות האחרונה שלנו. ואחרי כל העבודה הקשה שלי כדי לאסוף נקודות לבית, הדבר היחיד שעומד בינינו לבין הניצחון זה אתה והקבוצה שלך."

ג'יימס הרים גבה, מחייך קלות. "אני אוהב את האמון שלך בי, אוואנס."

"זה לא עניין של אמון," היא תיקנה אותו מיד. "זה עניין של עובדות. אתם צריכים לנצח."

ג'יימס נשען אחורה בספה, שילב ידיים, וליטף אותה במבטו בחיוך שקט. "אז למה את כאן, אוואנס? את חושבת שאני לא יודע כמה חשוב לנצח מחר?"

לילי נאנחה בקול והעבירה יד מתוסכלת בשיערה, תנועה שלמרבה התדהמה התאימה יותר לג'יימס פוטר מאשר לה. "אני כאן כי אני רוצה לוודא שאתה מבין כמה זה חשוב."

הוא נטה מעט קדימה, אולי כדי שתוכל להבחין בכך שיש לו ריח דווקא די נעים. לא שהיא הריחה אותו, חלילה, היא הרי לא סובלת אותו. עיניו הצטמצמו בחיוך. "ואם אני אגיד לך שאולי אני צריך תמריץ נוסף?"

היא התבלבלה לרגע, וזה לא דבר שקרה הרבה, "תמריץ?"

הוא הרים את הסניץ' שוב, סובב אותו בין אצבעותיו באלגנטיות מהפנטת, ואז הכריז בקול שקט וקליל, "כן. אולי, למשל, את תבואי למשחק ותעודדי אותי."

לילי הזדקפה למרום 167 הסנטימטרים שלה וניסתה להבין אם הוא רציני או סתם מתלוצץ איתה. "אתה מציב לי תנאים, פוטר?" היא שאלה, קולה נמוך ומלא ספקנות.

"נראה שכן," הוא ענה בחיוך רחב, וגירד את עורפו, אולי כדי שתוכל להבחין בשרירי הזרוע הלא רעים בכלל שלו. לא שהיא חושבת שזה מושך, חלילה, היא הרי לא סובלת אותו.

היא נאנחה ממושכות, אף על פי שממילא תכננה להגיע. ''בסדר... אם את חייב, פוטר. הנוכחות שלי תהיה מספיקה כדי להלחיץ אותך לנצח?''

הוא הרים את גבותיו בשיעשוע, ''את יכולה לקרוא לזה לחץ, אם את רוצה''.

''אוקיי, טוב, אממ... אני אלך. ביי ב-''

''אוואנס, חכי!'' קרא סיריוס בלק ממקומו, ''את מוכנה לבוא עם חולצת החברה של פוטר שהבאתי לך לחג המולד שנה שעברה? זה יגרום לג'יימס לשבור שיא שמעולם לא נראה''.

''אויש, תסתום כבר''. היא גערה בו והעיפה מבט חטוף אל ג'יימס, ''שלא תעז לומר לי ללבוש את החולצה המגוחכת הזאת, או כל גרסה אחרת שלה''.

''לא, לא''. הוא אמר בחיוך ופרע את שיערו הכהה והמשיי למראה, ''הנוכחות שלך היא כל מה שאני צריך''.

''הו, אוקיי''. היא אמרה, ''אז, אממ, תשתדל לחפש את הסניץ' כאילו זה כל עולמך, בסדר?''

''אין בעיה''. ג'יימס חייך, ''אני פשוט אדמיין שהסניץ' הוא את''.

ת''ב?