אנג'לינה - לא בדיוק מלאך

אנג'לינה בהחלט הייתה נרגשת, היא עלתה על זה. כבר מתחילת שנה היא הקדישה את חיפושיה לחיפוש אחרי זה, ואז עלה על דעתה הרעיון הגאוני.
הרעיון הגאוני בהחלט היה גאוני.
אנג'לינה שמעה בסעודת ליל כל הקדושים שפילץ' עושה בלגן במטבח, ונדלקה נורה.
הביצוע... הוא היה יותר קשה.
אנג'לינה התנחלה בספריה למשך יומיים, מנסה למצוא פיתרון, ואז היא מצאה.

אנג'לינה לרכה לכיוון חדר המועדון של גריפינדור יחד עם אליסיה. ואז היא שמעה את הצרחות. חיוך עלה על פניה כשהיא הבינה את מקורן.
היא שלפה את שרביטה ורצה קדימה מנסה להגיע לשם לפני שהוא יסתלק.
היא כיוונה את שרביטה על פיבס המפחידן וצעקה את הלחש- "פרודי!" פיבס צלל ארצה כמו אבן, וזה מה שהוא היה- אבן.
הלחש שלה הפך אותו לאבן, את כולו מלבד פיו.
"הו, ילדונת, אבן? זה לא מנומס!" פיבס צחק.
אנג'לינה נבהלה, יכול להיות שזה לא יעבוד בסוף? הלחץ דחק בה להזדרז.
"איפה המטבח, פיבס?" אמרה כשהיא מנסה לחקות את מקגונגל. אתנה, כפי שאנג'לינה ואליסיה כינו אותה כשהיא לא הייתה בטווח שמיעה.

פיבס צחק שוב, "הכניסה לתלמידים אסורה!" קירקר, "אסורה!"
תלמידי השנה השנייה שפיבס זרק עליהם בלוני מים, עמדו ובהו בדו-שיח. אנג'לינה זרקה לעברם מבט קשוח והם גיחכו והלכו לדרכם.
"המטבח, פיב-" החלה אנג'לינה, "אה! הנה את." אליסיה השיגה אותה, "מה את עושה?" היא אמרה כשהיא מסתכלת בעניין על גופו המאובן של המפחידן.
אנג'לינה הסתכלה עליה, מתלבטת איך לענות.
"היא מחפשת את המטבח!" פיבס זרק אל אנג'לינה מבט מלא בוז.
"נכון." אמרה אנגלינה. "איפה הוא?"
פיבס הוציא לה לשון. "קרושיו!" אנג'לינה צעקה. "ליד הקערת -אהה!- פירות!" נשנק פיבס.
אנג'לינה חיככה את ידיה זו בזו. "מצויין, תודה לך מפחידן." היא הוציאה לו לשון.

אנג'לינה הסתכלה לעבר אליסיה, היא הביטה בה חיוורת והמומה. "מה?" שאלה אליסיה.
"פסיכולוגיה." ענתה אנג'לינה. "בדקתי, ואי אפשר להפעיל קרושיו על רוח רפאים."

"היי, פרד" קראה אנג'לינה לעבר הנער הג'ינג'י שישב ליד הנער הג'ינג'י על הכורסה ליד האח.
"היי, אנג'לינה," קרא הנער השמאלי, "אתה סתום! אני פרד, אנג'לינה, מה את רוצה?"
"גיליתי איפה-" "עבדתי עלייך. אני ג'ורג'." שני הנערים הביטו אחד בשני וחייכו.
"טוב, לא משנה. תקשיבו שניכם. גיליתי איפה המטבח." אנג'לינה כמעט צעקה את זה.
"המטבח?" תאום מס' 1 החליף מבט עם תאום מס' 2. "מה אני וג'ורג' קשישה נעשה במטבח?" שאל
אנג'לינה התרגזה, "מצחיק מאוד. אני יודעת שאתם מתים לסחוב משם אוכל."
ג'ורג' נראה המום, "אני ופרד?! לסחוב אוכל?!" פרד חבט בו, "אידיוט, היא לא מדברת אלינו, היא מדברת לעכברוש של רון."
"לא צריך." אמרה אנג'לינה,
"צריך." אמר פרד. "אנחנו מוכנים להביא לך 2 חרמשים ו-5 גוזים בתמורה למידע."
אנג'לינה לא היססה. "לא." התאומים החליפו מבטים, "שיטת שכנוע לודו?" שאל פרד.
"לא," אמר ג'ורג', "שיטת שכנוע אליסיה."
"שלא עבדה," הזכיר לו פרד.
"אני עובד על זה." אמר ג'ורג'.
"אליסיה! רוצה לצאת איתי לנשף?" ג'ורג' קרא לעבר אליסיה שישבה על כורסה בצד השני של החדר, היא הסמיקה. "כן".
ג'ורג' פנה לעבר פרד, "שיטת שכנוע אליסיה?" פרד נראה מרוצה כשאמר, "סגור, תן לי דקה."
הוא וג'ורג' פנו לדבר עם רון, הרמיוני והארי [...]
הוא נשם עמוקות ופנה לעבר אנג'לינה, "היי! אנג'לינה!" אנג'לינה, שעברה בינתיים לפטפט עם אליסיה על מסעד הכורסה, הרימה אליו את מבטה.
"מה?" היא קראה בתשובה.
"רוצה ללכת איתי לנשף?"
אנג'לינה שלחה בפרד מבט בוחן. "בסדר."