ג'יני... ודראקו?

ג'יני וויזלי באמת הייתה בטוחה שהיא תגיע לרייבנקלו.
אי אפשר לומר שהיא לא הייתה מאוכזבת כשהמצנפת התבונית צעקה לה באוזן לאחר התלבטות לא ארוכה, "גריפינדור!"
אבל גם אם ג'יני לא נשלחה לרייבנקלו, היא בכל זאת לא הייתה טיפשה; לא מומלץ לה להתחיל להתנגד בפומבי לשיבוץ שלה עם רוני הלא חכם במיוחד. אילולא שערו של רון היה בדיוק באותו גוון עז כשלה, היא הייתה חושבת שרון מאומץ. ופרסי. וצ'ארלי. וביל.
כשחושבים על זה ככה...
בכל אופן, כשג'יני ניסתה ללכת בהליכה אלגנטית, כשהיא מנסה לא לפרוץ בדמעות בגלל שאיננה יכולה ללכת אל השולחן שאליו רצתה ללכת, היא לא יכלה שלא לבהות בהארי. ג'יני ידעה שכולם חושבים שהיא מאוהבת בו, אבל למעשה זה לא היה נכון כלל. היא העריצה אותו. אם אח שלכם היה מביא פתאום את גון נאש הביתה, והייתם יודעים בוודאות שהוא ג'ון נאש המקורי, לא הייתם בוהים בו?
על כל פנים, ג'יני הייתה בטוחה שהתשובה היא כן, ועל כל היא בהתה בהארי בלי בושה, כשהיא לא שמה לב לצעיר בלונדיני שבהה בהמהצד השני של האולם בצורה שלא הביעה הערצה בלבד.

זאת הייתה השנה השנייה של דראקו מאלפוי.
אבא שלו, לוציוס, הכריח אותו ממש לפני שעלה על הרכבת להישבע שהוא יתחבר עם עוד אנשים שהם לא גרג ווין.
הוא אמר לו שככה יוצרים קשרים.
אז דראקו יצא מהאחוזה סר וזועף, ולאור זה שהוא בילה את כל הנסיעה עם וין וגרג, הוא נכנס לטירה סר וזועף.
תוך כך הוא התנגש בפנסי פרקינסון, הילדה עם הפנים הפחוסים, והוא נזף בה, מה ששיפר לו את מצב הרוח.
מספר דקות לאחר מכן משהו שוב הרס את מצב הרוח שלו. וויזלי חדשה. הפעם נקבה. דראקו בהה בה תוך שהוא חושב על דרך לגרום למר וויזלי להיות כל כך עני, שלא יהיה לו כסף כדי לשלוח את הג'ינג'ים שלו לבית הספר.
תוך כך, הוא ספר את הראשים האדמוניים בשולחן גריפינדור. שלושה, כרגיל. אבל לאחד מהשלושה היה שיער ארוך. החדשה.
אז לאן נעלם ההוא, השפוט של פוטר, רונלד?
אולי באמת לארתור אין מספיק כסף לשלוח את כולם.
מבטו התמקד בתאומים וויזלי, הם היו עסוקים במלחמת אוכל עם שרביטים. מבטו עבר לחדשה.
היא הייתה יפה, לא שזה שינה לדראקו, הוא גם לא היה חסיד של מראה חיצוני, וגם היא הייתה וויזלית. אבל היא נראתה אינטליגנטית. דראקו הזכיר לעצמו להתנגש בה בעתיד הקרוב.

הברון אהב את דראקו.
במיוחד מאז... המקרה ההוא.
מר מאלפוי הצעיר יהרוג אותו שוב אם רק יעז להעלות אותו על דל שפתיו הערטילאיות, אבל הברון בכל זאת ידע.
הכל.

זה התחיל סתם כך. מר מאלפוי הצעיר עבר על פני הוויזלית הצעירה בדרכו לכיוון השולחן של בית סלית'רין. הוויזלית הביטה בו. הוא הביט בה וירק בפניה. כלומר, מר מאלפוי הצעיר ניסה לירוק בפניה. בפועל כדור הרוק נפל על חרטום נעלה של פרופסור מקגונגל.
מינרווה הביטה בכדור הרוק. נחיריה התרחבו. שפתיה התהדקו, והיא הביטה במר מאלפוי.
"מאלפוי!" ירתה בזעם כבוש. "אם אין לך מה לעשות בזמנך הפנוי אני אשמח למצוא עבורך תעסוקה. פגוש אותי בשעה שבע למטבח. אני משוכנעת שתצליח להבין כיצד להגיע לשם ושהגמדונים יצטרכו עזרה בשטיפת הכלים מארוחת הערב."
פרופסור מקגונגל עצרה כדי לנשום.
"ואת, גברת וויזלי, תהיי שם כדי לעזור לו." הברון תיאר לעצמו שהוויזלית מרישה שהפלו אותה, אבל הוא עצמו חגג על מפלתה.
"פרופסור, זה לא הו-" התחילה הוויזלית , אבל מקגונגל קטעה אותה, "הוגן או לא הוגן את תופיעי שם השעה היעודה, אחרת..." היא הניחה לאיום להדהד.
הברון ממש חגג. וכבשביל הדובדבן שבקצפת, הוא החילט להופיע במטבח בשעה הייעודה.

לצערו הוא איחר מעט בגלל שניסה להפריד בין פיבס לבין בלון מים קטלני.
אבל הוא הגיע בול בזמן כדי לראות את דראקו כורך את זרועותיו העטויות כפפות סביב ג'יני. היא לא דחתה אותו.
ואז מר מאלפוי הצעיר רכן לעברה על מנת לנשקה. הוויזלית נראתה מעוצבנת מעט כשאמרה, "זה כבר מוגזם דראקו.
אבא שלי יהרוג אותי אם יגלה שאני חברה של בן למשפחת מאלפוי."
מר מאלפוי לעומתה, נראה הרבה יותר ממעט מעוצבן כשאמר "בסדר." הוא סובב את גבו ושב למלאכת השטיפה.