לונה מדברת

*כל הדמויות, המקומות, המונחים והרעיונות שמגולמים בעולם בו מתקיים הפאנפיק שלפניכם הם קניינה הרוחני של ג'יי. קיי. רולינג. אין בכוונתי להרוויח מהפאנפיק או מפרסומו כל רווח כלכלי.

*  הסיפור לא מומלץ לילדים, טריגר אונס

#metoo

אני רוצה לספר לכם סיפור שעד היום לא סיפרתי לאף אחד. לאורך שנים התביישתי לספר,וגם הפצע היה כואב וטרי מדי. אבל כיום אני מבינה שאין על מה ושהוא צריך להתבייש.

אני לונה סלמנדרה, אתם בודאי מכירים אותי מהספר "הארי פוטר" של ריטה סקיטר.

במלחמה הגדולה נגד וולדמורט נחטפתי לבית המאלפויים, כפי שאתם בוודאי יודעים מהספר. אבל מעולם לא סיפרתי מה קרה לי באמת במרתף ההוא.

כל ערב, לוציוס וחבריו הביריונים באו למרתף.

הם הרביצו לאוליבנדר כדי שישתוק ונגשו אלי.

תבינו, הם היו הרבה, ויותר חזקים ממני. לא יכולתי לעשות כלום.

הם היו מגעילים, מזיעים ומסריחים. 

הם אחזו אני מאחור, חזק וכואב. ניסיתי להיאבק, לבעוט, אך לא היה לי סיכוי.

בזמן שהם עברו עלי בתור, כאילו נשמתי פרחה מגופי. הבטתי על עצמי מלמעלה ורציתי לברוח מהעולם הזה.

בסוף הם עזבו אותי, מובסת והמומה, על רצפת המרתף ועזבו. בלי אוליבנדר ספק אם הייתי מגיע ליום הזה, הוא טיפל בי ועודד אותי.

הטקס חזר כל לילה, כל לילה. כל פעם אלים מקודמו, כואב מקודמו ומשפיל מקודמו.

אתן יכולות לדמיין כמה שמחתי כשהארי רון ודין הגיעו, ואחר כך דובי ז"ל הציל אותנו.

באמת רציתי מיד אחרי המלחמה לספר את מה שעברתי, אבל שמעתי איך משפחת מאלפוי עברה צד ולא נענשה, פחדתי שהם ינקמו בי אם אספר. מאז אני הולכת כל שבוע לפסיכולוגים, והטראומה לא מרפה ממני. אני חיה את זה דקה דקה, שניה שניה. אחרי התחקיר האחרון בנביא היומי על האלימות המינית של אוכלי המוות, רולף בעלי האהוב שכנע אותי לפרסם את המקרה שלי.

מקווה שכל מי שאנס, שהטריד, שפגע, יבוא על ענשו הראוי. הם צריכים לחיות בפחד

לונה סלמנדרה (מבית לאבגוד)