פרסי ג'קסון והיורשים

נ.מ פרסי.

זה היה עוד יום רגיל, שטוף שמש, ואני ואנבת' יצאנו לפיקניק במחנה החצויים. אנבת' ישבה על המחצלת ואכלה עוגיה. "אממ..." אמרה בעונג "סוף סוף בלי איומים על החיים, עולם שצריך להציל, או אלים מעצבנים. רק שקט ושלווה."

"כן.. רק שקט ושלווה." אישרתי היא לקחה פרוסת עוגה כחולה ונתנה בה ביס, ואז עיוותה פנים בגועל, וירקה את העוגה לתוך מפית. "פרסי, מי הכין את העוגה?." שאלה "אממ... אני.." מילמלתי "טעים?" "פרסי..." אמרה "בטוח ששמת סוכר בעוגה?" "כן. אני בטוח" אמרתי בביטחון. אנבת' צחקה "אני חושבת שהתבלבת בין הסוכר למלח." אמרה בציחקוק "לא נכון" אמרתי ואכלתי מעוגה עיוותי פנים "טוב, אולי כן" אנבת' צחקה "כן.. עוד יום רגיל עם מוח אצה" צחקתי "בהחלט" עניתי בחיוך. לרגע הכל היה מושלם. עד שנמעה צעקה "תקראו לכירון!" צעק אחד החניכים. "והנה, פתחתי פה" רטנה. היא לקחה את החרב שלה ואמרה "בוא. נלך לראות מה קורה"

נ.מ אנבת'.

אני ופרסי רצנו לכיוון הצעקה, ופגשנו את כירון בעודו דוהר. "על מה כל המהומה?" שאל. "אין לנו מושג" אמר פרסי. "טוב, בואו נגלה." אמרתי. "כירון!" צעק אחד החניכים והצביע לעבר היער. רצנו אחריו בין העצים ונעצרנו. המוני חניכים, בגבם אלינו, עמדו ובהו במשהו. "כולם לזוז הצידה!" הורה להם כירון. חניכים הלכו לצדדים, ופינו לנו דרך. צעדתי קדימה בסקרנות ונשימתי נעתקה. מולנו, היה חור ענק באוויר. אני מתכוונת באופן מוחשי. הוא החליף צבעים מסגול, לכחול לתכלת. והוא היה באוויר. פשוטו כמשמעו. החור המוזר הזה פשוט עמד באוויר. "מה הדבר הזה?" שאל פרסי "אין לי מושג" עניתי. צעקות נשמעו ברקע. "אוקיי" אמר כירון "כולם להירגע".  הצעקות הפסיקו. אבל עדיין היו לחשושים מתוחים. "אוקיי. אנחנו נעשה בדיקות מסודרות כדי לראות במה מדובר" אמר כירון. "עכשיו תחזרו לפעיליות הרגילות שלכם, קדימה. לו אלן, קלאריס, פרסי ואנבת' תשארו כאן אני צריך אותכם. ושמישהו יקרא להייזל לבסק, ממחנה יופיטר. אני צריך גם אותה." 

מילמולי אכזבה נשמעו ברקע, אבל כולם חזרו לפעיליות הרגילות שלהם. "אוקיי" אמר כירון "בואו נראה מה זה"

תכתבו אם אתם רוצים המשך!

		הפרק הבא