סינדרלה-הסיפור האמיתי

חשוב לציין שסיפור זה מתעסק בהומור שחור, ועל כן יש פה תכנים שלא מותאמים לילדים כגון אלימות ורצח.

היו הייתה פעם, לפני שנים רבות, ממלכה. לממלכה קראו "פסיכיה." בקרב שאר הממלכות, כולם הכירו את פסיכיה בתור הממלכה השליטה. ובאמת כך היה הדבר. אולי כך היה בגלל המלך, הנרי המטורף, שהאמין בכך שכדור הארץ שטוח. או שזה מה שהפילוסופים אומרים לפחות. אבל כל אזרח שפוי בראשו (לא שהיו הרבה כאלה) ידע שמה מבטיח את שליטתה של ממלכת פסיכיה היה הכריזמה של המלך. יכול היה הנרי להגיד ש2+2=5 ואיש לא היה אומר דבר, כי הוא היה כה בטוח בעצמו שהוא גרם לשאר לפקפק בשפיותם.

המלך היה נשוי למלכה, מלינדה היפה, שהוריה הכריחו אותה להתחתן עם המלך לאחר שנכשלה בשיעור ספורט. מלינדה לא חשבה שתתאהב בו בצורה הזאת, אך בסופו של דבר האהבה תמיד מוצאת דרך ובעזרת הספרים שנתן לה, קנה הוא את ליבה. לא עבר זמן רב ומלינדה הייתה בהריון, עם בן. בנם נולד וגדל להיות ילד בריא כשור, וממוצע מראה. כשהגיע לגיל 18 הוריו החליטו לערוך נשף ולהזמין את כל הממלכה במטרה למצוא את אשתו העתידית של בנם, יורם.

סינדרלה הייתה ילדה רגילה לחלוטין מכפר קטן ונידח בשם כפר נענע. אם זאת, הוריה של סינדרלה לא חשבו שהיא כה כל כך רגילה. כשסינדרלה הגיעה לגיל 5, לא היו לה חברים והיא הייתה מבלה את רוב זמנה הפנוי בהסתכלות על הקיר ושאילת שאלות מוזרות שהפחידו את הוריה למוות. "מה הדרך הכי מהירה לרצוח יונה?" שאלה סינדרלה ביום בהיר אחד. אביה בדק אם היא צוחקת, אך לא כך היה הדבר. סינדרלה הייתה רצינית ביותר. באותו היום, כאשר סופי, אשתו, חזרה הביתה, הוא סיפר לה על השאלה המטרידה. "נו יוסי, אין לך סיבה לדאוג כל כך. זאת רק יונה. נו אז מה אם היא רוצה להיות ציידת?" אמרה סופי, אבל על אף מילותיה, ביום שבת של אותו השבוע הם לקחו את ביתם הקטנה אל הפסיכיאטרית של הכפר.

כשסינדרלה יצאה מהפסיכיאטרית, היא חייכה ורצה אל זרועותיו של אביה. "אבא, אבא, אתה יודע שהפסיכיאטרית אמרה שיש לי עתיד בתחום המדע והפילוסופיה? באמת שכן, המילים שלה, לא שלי. אתה גאה בי, נכון אבא?" אביה של סינדרלה בהה בעיניה התכולות בבלבול לפני שנזכר כי הרשויות בכפר נענע ובכל ממלכת פסיכיה ככלל דפוקות לחלוטין.
אך סופי, שהייתה הרבה פחות אינטלקטואלית מאביה של סינדרלה, הכריזה בגאווה שהיא ידעה כי הכול בסדר.

כשלסינדרלה מלאו 10 שנים, סופי נפטרה מאכילת סבון מדיח. היה זה חודש אפריל, ועל כן סינדרלה ישבה בחלון ביתה וצפתה במשטרה חוגגת, כי הרי אין כל טעם לעבוד בחודש אפריל שאין דבר הקורה בו אשר מתקיים במציאות. הרי כל מה שקורה בחודש אפריל הוא מתיחה אחת גדולה. באותו הלילה, סינדרלה התעוררה ב00:00. אך היא לא התעוררה בכלל, שהרי עיניה היו פתוחות. כאשר סקרה את סביבתה היא ראתה שידיה מגואלות בדם. היא רצחה יונה. היה אמור להיות לה אכפת שהיא רצחה יונה? סינדרלה שאלה את עצמה. הרי זה הרגיש טוב, וסוף סוף לא הייתה שרויה בעצב ששטף אותה מאז מות סופי.
ועל כן ניקתה את עצמה והלכה לישון.

כשהחודש נמשך, היא מצאה את עצמה שוב ושוב מתעוררת מהשינה המדומה עם דם בידיים. אך שאחרי היונה, היה זה דם אנשים. לילה אחד, לקראת סוף אפריל, סינדרלה הסתכלה על אביה ישן. מאז מותה של סופי, הוא הסתכל על סינדרלה כאילו היא זאת שרצחה אותה. ואולי היא באמת הייתה זאת שאמרה לה שסבון מדיח זה דבר טעים ביותר. אבל שהרי היה זה רק ניסוי! ומותה היה בסך הכול טעות חישוב. סינדרלה חייבת לעשות ניסויים אם היא רוצה להיות מדענית כשתגדל. בעצם, עלה במוחה רעיון, אולי כדאי שגם עכשיו תבצע ניסוי.

מטרת הניסוי: לבדוק כמה דקות בן אדם, (במקרה הזה אביה), יכול להחזיק ללא חמצן. הילדה תכולת העיניים תפסה בצווארו של אביה ואחזה בו בחוזקה בעודה סופרת את השניות. 1...2...3...4..........225...226.... כאשר הגיעה ל226 סינדרלה שמה לב שגופו של אביה נרפה. כנראה היה לוקח לו יותר זמן, חשבה, אם לא הייתה מצמידה גם סכין לגרונו. היא תצטרך לבדוק את זה בפעם אחרת.

כשחודש אפריל חלף, והגיע חודש יוני (שהרי מי המטומטם שבאמת מחשיב את מאי?) גרושתו של אביה, אגתה דפקה בזעם על הדלת. נוק, נוק, נוק. "יוסי אני יודעת שאתה יכול לשמוע אותי! פרחח מגודל. אפילו לשלם את דמי האוכל אתה לא יכול...למה התחתנתי אתו בכלל, אלוהים תגיד לי למה?" אגתה דפקה את ראשה בדלת. היא התחילה להיעשות נואשת. סינדרלה פתחה את הדלת בבלבול. "שלום? מי זאת?" שאלה וזייפה ארשת פנים תמימה.
"אגתה. את הבת של יוסי וסופיה נכון?" שאלה. עיניה נראו כמו עיניו של יוסי.
"כן, אבל צר לי כי שניהם מתו בתאונות נוראיות." אמרה בתסכול, ועיניה דומעות. התחיל לשעמם לה להיות בבית לבדה. העמדת הפנים שלה כנראה עבדה על אגתה, מכיוון שיומיים אחרי זה אגתה הגיעה להעבירה לביתה החדש.

אך במהרה, (אחרי שמצאה את גופו של אחד המשרתים בחדרה של סינדרלה) הבינה כי משהו לא בסדר עם הילדה. ולכן פיטרה את כל המשרתים של האחוזה , נתנה לסינדרלה מטאטא והורתה עליה לעולם לא לעזוב את האחוזה.
לאגתה היו שתי בנות. מיראבלה ואיזבלה. מטומטמות היו השתיים, ממחסור בשוקולד. התברר כי אגתה הייתה משוגעת על בריאות, ולא הסכימה לבנותיה ממתקים. ובכלל כל דבר מתוק. סינדרלה הייתה מפלרטטת עם השליחים בשביל שיביאו לה את השוקולד שלה, ששמרה במסתור מפני כל יריעה. הבנות של אגתה העריצו את סינדרלה, בגלל שמדי פעם הייתה מביאה להן חטיף קטן. השנים חלפו ועברו לאיטן, ופתאום סינדרלה כבר בת 16 ולא רצחה אף אחד במשך חודש שלם! אם לא מחשיבים חיות.

כשדובר המלך הגיע לאחוזתן, נדהם הוא מיופייה של סינדרלה. הוא נדהם גם לגלות שהייתה מנקה, לפי מה שאגתה אמרה. פחד מכסה את פניה מפני מה שסינדרלה עלולה לעשות בנשף.
מיראבלה ואיזבלה שמחו כל כך ששמעו שהן יוכלו להיות נסיכות. והסכימו לעזור גם לסינדרלה להכין את השמלה שלה לנשף בלי לספר לאמן. האמת הייתה שסינדרלה חשבה שארמון יהיה מקום נהדר להמשיך בו את ניסוייה. השמלה שהיא ואחיותיה הכינו הייתה יפהפייה. אך היה חסר בה מגע כלשהו. הייתה חסרה מסכה. סינדרלה עמלה ועמלה, ובסופו של דבר סיימה להכין את המסכה המושלמת יומיים לפני הנשף. מסכת עורות אדם.
ביום של הנשף, סינדרלה הבינה כי אין לה דרך להגיע אליו. וזה היה הרגע שבו ראתה פיה קטנה מתחבאת מפניה מאחורי שיח. "שלום." קראה סינדרלה. "את מוכנה לעזור לי להגיע לנשף?" שאלה וזייפה חיוך גדול. הפיה נראתה אף יותר מפוחדת.
"א-אני לא פ-פה בשבילך. ע-עם כמה שאת...מקסימה. אני פה בשביל מיראבלה ואיזבלה, א-אני פה בשביל להעניק להן שוקולד." סינדרלה תקעה בפיה הקטנה והמפוחדת מבט. "אין לי שום בעיה שתעזרי לאחיותיי. אבל אם לא תעזרי לי, אני לא יכולה להבטיח לך שתצאי בשלום מפה." אמרה, וחייכה בשנית. חיוך אמתי הפעם. והפיה, מתוך חשש על חייה, באה לעזרתה והפכה דלעת לכרכרה, ועכברים לסוסים לבנים. אך לפני שיצאה, הזהירה אותה הפיה. "את חייבת לחזור עד שתיים עשרה הביתה ולא להוריד את המסכה," שיקרה. "או שתמותי. גם לקסם יש גבולות." סינדרלה בטיפשותה האמינה לפיה, והודתה לה כאשר יצאה לדרכה. את הפיה תהרוג מאוחר יותר.

בנשף, סינדרלה שמה את המסכה ורקדה. כל שאר האנשים נראו המומים והפסיקו בתנועותיהם כשנכנסה. הנסיך בהה בה. לא הרבה אנשים יודעים את זה, אבל יורם היה מעריץ מושבע של רומנטיקה אפלה. ולמראה המסכה על פניה של סינדרלה, התאהב בה ישירות. הם רקדו ורקדו, שוב ושוב. ואז סינדרלה הסתכלה בשעה. 15 דקות לשתיים עשרה. היא פרצה בריצה הביתה, ובדרך השאירה נפלה הרגל שהיא תלשה לאחד המשרתים לרצפה. סינדרלה מיהרה להרים את הרגל, אבל בשעה שהרימה את הרגל נפלה אחת מנעלי הזכוכית שלה. היא המשיכה לרוץ והגיעה הביתה בשתיים עשרה ודקה, לפני שהבינה שהפיה שיקרה.
את שאר הסיפור, אתם כמובן מכירים.

פאנפיק זה מוקדש למען הפיה המסכנה שנרצחה בעוול, ולמען היונה המסכנה. הלוואי ששמם יישאר בליבנו לעד, גם אם הוא לא מוזכר פה.