מכתב אחד ביום- פיקצר

וויתור זכויות לרולינג, בלי ספק

~הפאנפיק מוקדש לנטע;)

                      (Sam I am) 

----------------------

נימפדורה שלי,

את בטח מקללת אותי עכשיו על שברחתי.

או על שאני משתמש בשמך הפרטי.

כי את כנראה לא אוהבת את שניהם.

אני מצטער.

אני כל-כך כל-כך מצטער.

אני לא מסוגל לתת לכם להיפגע. לא לך ולא לתינוק שעומד להיוולד.

איך אוכל לשמור עליו מפני העולם? איך אוכל לשמור עליו מהילדים הרעים שיציקו לו בגלל שאבא שלו הוא איש זאב?

איך אוכל לשמור עלייך ועליו ממני? אני איש זאב.

מי יודע אם יום אחד לא אצליח לעצור את עצמי ולפגוע בכם.

אני לא יכול לתת לזה לקרות.

את ראויה למישהו אחר.

את ראויה למישהו נורמאלי.

את ראויה למישהו שלא ירוץ ליערות פעמיים בחודש.

את ראויה לחיים שקטים וטובים, לא לחיים לצד איש מקולל.

אני אוהב אותך.

-רמוס לופין

**

נימפדורה שלי,

אתמול בלילה חלמתי עלייך.

חלמתי עלייך ועל תינוק שמונח בין ידייך הרכות.

חלמתי שהוא משנה את צבע השיער שלו בכל פעם שהתעטש.

לא רציתי להתעורר מהחלום הזה.

אני מתגעגע לצחוק שלך, לחיוך שלך, להקנטות בכל פעם שהייתי מנסה להכין את

המאכל האהוב עלייך (וכמעט שורף את המטבח שלנו).

אני מתגעגע לזה שהיית מתעקשת ושוכבת לידי אחרי כל לילה כואב עד שארגיש טוב יותר.

אני מתגעגע אלייך.

הלוואי שלא הייתי בורח. אני מבין עכשיו.

אני מבין עכשיו שאין חיים בשבילי בלעדייך ובלעדיו.

אבל אני עדיין מפחד. כל-כך מפחד.

מה אם ישנאו אותו בגללי? מה אם אפגע בכם בלי שאדע? מה אם יחרימו

את המשפחה שלנו בגלל מי שאני?

אבל העיקר שאנחנו נהיה ביחד. משפחה.

אני חוזר הביתה, נימפדורה שלי.

אני אוהב אותך.

-רמוס לופין