התכנית של האחים פיינס

זה היה עוד יום רגוע בגרוויטי פולס. לא, בעצם... אף יום הוא לא באמת יום רגוע בגרוויטי פולס..

״מייבל!!!״ דיפר פתח את דלת החדר שלו ושל מייבל ופתח בצעקה. ״וואו!! מה קרה?״ מייבל ענתה בבהלה באותו הקול הגבוה שהיה לה תמיד כשהייתה נבהלת ממשהו.

״אני.. א-אני..״ דיפר ניסה לדבר, אבל רק את זה הצליח להוציא מפיו. ״אתה? אתה??״ מייבל אמרה בניסיון לזרז אותו לענות. מייבל לא הייתה יכולה להיתקע ולדבר עם דיפר 

ועוד לשמוע את החפירות שלו באותו היום, היא הייתה אמורה לצאת לבלות עם וונדי! ״אני חושב שאני מאוהב בה!״ דיפר פלט לבסוף בזמן שפניו הפכו אדומות לגמרי. ״אוווו!! ידעתי!!״ מייבל צחקקה.

״מה?? איך ידעת?״ דיפר פער את עיניו ושאל בקול לחוץ, אבל לפתע, נראה כאילו הוא נעשה עדין ורך יותר. ״אז את כאילו.. מאמינה שהיא גם מחבבת אותי?״ הוא שאל בחיוך ביישני. ״לא! אני מאמינה שאתה חנון.״ מייבל השיבה בציניות

ודיפר הפך בן רגע מרך לאדיש, ופניו הראו הבעה של ייאוש. אולי זה היה בגלל כל הציניות והאווירה הקופצנית והבלתי נסבלת של אחותו התאומה. 

״באמת, מייבל! אמרת שאת יודעת מי זו, לא? אז אם את מכירה אותה, תוכלי בבקשה לענות לי אם נראה לך שגם היא מחבבת אותי?-״

לפתע הדלת שנפתחתה קטעה את שיחתם. ״מה קורה, חנונים?!״ זאת הייתה וונדי שנכנסה אל החדר. ״וונדי!״ התאומים פצחו בצעקה שאולי נשמעה דומה אבל הייתה מאוד שונה; מייבל חייכה בהתלהבות, ואילו דיפר 

היה נראה קצת לחוץ ומסמיק. ״יו, מייבל, את זוכרת שאנחנו מבלות היום?״ וונדי פנתה אל מייבל. ״ברור, אחותי!״ 

פתאום דיפר היה נראה כאילו הוא עמד לפלוט משהו או פשוט היה חייב להגיד משהו.. ולרגע, הוא כבר לא היה יכול להחזיק את זה בבטן! אז הוא פשוט אמר: ״אני יכול גם לבוא?!״ 

מייבל ווונדי הסתכלו עליו בהלם. ״אמ.. שמע, דיפר..״ וונדי פנתה ברוך. ״זה בילוי לבנות.״ 

״נכון.. צודקת! אני מצטער.. סליחה, וונדי..״ דיפר כנראה לקח את ההתפרצות שלו יותר מידי ללב. ״לא, אחי, הכל טוב!״ וונדי חזרה להיות הילדה המגניבה שהוא מכיר לרגע, אבל משהו אחר לגמרי קרה..

״אתה רק רוצה לבלות איתנו כי אתה מאוה-!״ מייבל פצחה בצעקה, ואיזה מזל שדיפר מהיר ורץ לסתום את פיה עם ידו עוד לפני שהשלימה את המשפט.

״וונדי, תוכלי להשאיר אותנו לבד לרגע?״ דיפר פנה במבוכה. ״אממ.. ברור!״ וונדי השיבה ויצאה מהחדר.

״תגידי לי!!״ דיפר צווח והוריד את ידו מפיה של מייבל. ״מה?״ מייבל צחקקה. ״מה חשבת לעצמך?!״

״חשבתי שאני אומרת א-מ-ת!!״

״ממתי את כזאת.. מרושעת?!״

״ממתי אתה כזה כלבלבי מאוהבי??״

דיפר רקע ברגלו בכעס, ולאחר מכן התיישב על הרצפה בזמן שקבר את פניו בידיו.

״חחחח שמע, דיפר..״ מייבל ניסתה להקליל קצת את האווירה. ״מה את רוצה?? ולמה את מנסה להקליל את האווירה??

הדבר היחיד שיכול לגרום לי להרגיש טוב הוא אם תגידי לוונדי דברים טובים עליי כשאתן מבלות!״

שתיקה השתררה בחדר לשתי שניות. ״אוקיי! אין שום בעיה.״ מייבל השיבה ברצינות, ודיפר נראה מאושר.