היום הכי זוועה בהוגוורטס

בס"ד

כאן החלק של הוויתור זכויות אבל וואלה אין לי מושג למי הזכויות על ברקוני שייכות. עם הזכויות על הארי פוטר נסתדר

עד שפעם אחת היה יום שאמור היה להיות רגיל בהוגוורטס, הוא נהרס כשבזמן ארוחת הבוקר דלת האולם הגדול נפתחה בבת אחת. אל תוך האולם נכנס יצור פרוותי, אדום, עם עיניים נוצצות והבעת פנים ריקה, וכל הנוכחים השתתקו.

"פה זה כל הפגים?" הוא שאל, "אני ברקוני ואני הולך ללמד אתכם את אומנות האופל הגדולה מכל."

התלמידים החליפו מבטים מבולבלים. דמבלדור מיד נעמד והכריז, "אני מצטער, אנחנו לא מלמדים קסמי אופל בבית ספרנו."

"בוודאאאאאי שאתם לא מלמדים קסמי אופל, כן, נכון," ברקוני מיד ענה, "רק מדגימים קללות שאין עליהן מחילה בשיעורים, מחביאים יצורי אופל ביער, נותנים לנחש גזעני לזחול בביוב ולהרוג בוצדמים, אבל לא, אתם לא מלמדים קסמי אופל. והמוח שלכם בכלל לא מסוגל להבין שלא התכוונתי לקסמים, אלא לאומנות אפלה אחרת לגמרי. אומנות ההייטק."

הארי הגניב מבט להרמיוני. "הוא... חייזר?" הוא לחש לעברה.

"לא סתם חייזר," השיב ברקוני, קורא את המחשבה שלהם בלי בעיה, "חייזר מהכוכב טיזינבי, עם כוחות שאתם לא תבינו גם אם תחיו מאה שנה. ואני לא כאן בשביל ללמד אתכם שטויות קסומות; אני כאן כדי לשדרג אתכם, למרות שאתם גזע אנושי כושל."

מאלפוי נעמד בזעם בכסאו. "אנחנו לא גזע אנושי כושל!" הוא הכריז. "כלומר, בית הספר מקבל כמה אנשים מגזע נחות וכושל ממני, ואנחנו בהחלט מנסים להילחם בזה, אבל אני נצר לשושלת מאלפוי האצילה ועתיקת היומין!"

"נצר לשושלת עתיקת יומין, מה?" ברקוני שאל, ואז נגע לעצמו ברקה. "אופס, קראתי עכשיו את כל ההיסטוריה של המשפחה שלך, מאלפוי. הרבה נישואי קרובים, מה? לא פלא שרובכם פגים."

מאלפוי חזר להתיישב בדממה, פניו מאדימים. כמה לא סלית'ריני.

דמבלדור ספק כפיו. "טוב, אם לא מדובר בקסם אפל, אז נשמח לשמוע מה יש לך לומר!" הוא חייך לעבר החייזר, "האגריד יכול לסדר לך מגורים עם שאר יצורי הפלא, ביער האסור –"

"– אתה שולח אותי למגורים ביער האסור?" ברקוני שאל אותו, "הגזע הנחות שלכם עוד מאמין ב'מגורים'? אני לא צריך לגור או לישון. חוץ מזה שכבר שלחתי ליער האסור את אביתר האפס, אפרופו יצורים."

"טוב," דמבלדור נראה מבולבל, "אז פרופסור מקגונגל תעזור לך לקבוע את תוכנית הלימודים ש–"

"–עצור, אני יודע מה אתה הולך לומר," ברקוני קטע אותו, "אתה רוצה שאראה להם איך לנצל קוד מכושף כדי להילחם נגד כישופים אפלים. תגיד לסגנית שלך שתשלח לי זימון במייל, אני לא עובד עם ינשופים."

בהמשך היום, התייצבו הארי, רון והרמיוני, יחד עם שאר תלמידי גריפינדור וסלית'רין, בשיעור הראשון שלהם עם – עם –

"אנחנו אמורים לקרוא לו פרופסור?" שאל רון כשהמתינו לברקוני שייכנס ויתחיל את השיעור שלו, "הוא חייזר!"

"והוא קורא לנו פגים!" הארי הצטרף.

"אין מה לעשות, מי שמקנה לנו ידע הוא פרופסור," הרמיוני ענתה. "כמו שאתם שניכם אמורים לקרוא לי, בעצם."

דפיקה על שולחן המורה קטעה את שיחתם. ברקוני כבר עמד שם, בלי שמישהו שם לב שנכנס. "שקט, פגים!" הוא הרעים.

הארי, רון והרמיוני מיהרו להסתדר במקומם בדממה. הרמיוני כבר שלפה גיליון קלף ועט נוצה.

ברקוני הניח על השולחן קופסה כסופה. "זו מערכת ההפעלה הקסומה שלי – BarkOS. היא מבוססת על כוחות־על, בינה מלאכותית, וקצת ריקוד סלסה."

רון הרים יד. "זה… בטוח?"

"בטוח? פחחח, בטוח שאתם לא תבינו מילה. אבל תנסו. הנה, תכתבו פקודה שתגרום לשרביט שלכם להקפיץ את סנייפ לחלל."

"מה? אבל – אבל מה זה מערכת הפעלה בכלל?" מאלפוי שאל בבוז, "ואיך כותבים פקודות? ואני אגיד אותך לפרופסור סנייפ!"

"שלוש נקודות מסלית'רין, אפס," ברקוני ירק לעברו, ואז הביט בדין תומאס שהרים את ידו בחשש. "מה?"

"אבל הוא צודק, פרופסור," דין אמר, "באמת לא לימדת אותנו כלום עדיין. זה ליטרלי המשפט הראשון שלך במהלך השנה."

ברקוני נרתע. "מה, מה, אתם לא קודם מתרגלים ואז לומדים? אם כך אז איך תדעו מה ללמוד? איזה גזע נחשל. מה, אף אחד לא מצליח?"

הרמיוני הרימה את ידה. "סיימתי!" היא הכריזה. ברקוני נגע ברקתו בעדינות, וגליון הקלף של הרמיוני התעתק לשולחנו.

"בוא נראה, מעניין," הוא מלמל כשקרא את מה שהרמיוני כתבה. "cast leviosa.snape --to=space," הוא הקריא בקול. "אין, ידעתי שאתם סתם מפונקים ושאתם יכולים לעשות את זה."

מאלפוי הביט בהרמיוני בכעס.

"אבל טעית, פגית," ברקוני המשיך, והפרצוף הכועס של מאלפוי התחלף עד מהרה בחיוך שמח לאיד.

"שכחת סוגריים משולשים," ברקוני סיכם, "ככה לעולם לא תגיעי ל־Series B."

"מה?" הרמיוני נשמעה המומה. מעולם זה לא קרה לה בעבר, אף מורה לא אמר שהיא טועה.

"הנה, תנסי להריץ," ברקוני ענה והושיט לה לפטופ. הפקודה של הרמיוני כבר הייתה רשומה שם. "נשאר רק ללחוץ אנטר, את מעיזה?"

הרמיוני הושיטה אצבע רועדת אל עבר כפתור האנטר. רון והארי הביטו בה כמהופנטים.

היא כיסתה את עיניה, ולחצה על הכפתור. הפקודה התחילה לרוץ.

בוודאאאיייי שהייתה לה טעות. הניסוי יצא משליטה לגמרי.

במקום לשלוח את סנייפ לחלל, כל הכיתה התחילה לרחף באוויר.

"מה קורה?!" צעק הארי.

"זה באג קטן," אמר ברקוני בחיוך מזלזל. "או כמו שאתם בני האנוש קוראים לזה – יום ראשון."

הוא מחא כף אחת, והכול ירד לקרקע.

"נו, הבנתם? תעבדו חכם, לא קשה. ואם לא, אתם תישארו תקועים עם מאלפוי."

פתאום דלת הכיתה נכנסה ודמבלדור נכנס, עיניו נוצצות. הבעתו לא הסגירה את מחשבותיו, מלבד שאכן היה זה שיעור חריג. "ברקוני, תודה על… ההדגמה."

ברקוני קרץ. "אני יודע, אני גאון. עכשיו, אם תסלחו לי, יש לי כנס בסטארט־אפ קסום בירח. יום זוועה, ביי."

הוא פתאום נעלם, משאיר את התלמידים לבדם.

"לא הבנתי כלום," רון הודה.

הרמיוני חשקה שפתיים. לראשונה בחייה, גם היא לא הבינה כלום. "אני לא יודעת מה הוא מתכנן," היא אמרה, "אבל אין ספק שזה מאוד – מאוד – חריג..."

		הפרק הבא