נוויל לונגבוטום ואולמות הקרח. D:

השעון המעורר צלצל בשעה שמונה של בוקר יום שני אפלולי במיוחד. אצבע ארוכה ודקה כיבתה אותו בעדינות.

דמבלדור קם מהמיטה באיטיות. הוא מיצמץ פעמיים, ורק אז נזכר שהוא נמצא בפונדק שלושת המטאטים. הוא התלבש בזריזות, חייך לעצמו והתחיל לרדת במדרגות הפונדק. 

בינתיים, נוויל - בעל הפונדק - היה בקומת הקרקע וניקה כוסות גבוהות. לאחר כמה דקות התיישבה מולו אישה יפהפיה, בעלת שיער בלונדיני ארוך, שהתנדנדו מאוזניה שתי צנוניות קטנות.

"היי, לונה," בירך אותה נוויל. "מה אני יכול להביא לך?"

לונה חייכה. "בירצפת בבקשה!" היא צעקה. "אה, ואם אפשר בבקשה גם שני בקבוקי יין דבש של מדאם רוזמרטה!

"אני הולכת למסיבת הנישואין של ביל ופלר", היא הוסיפה בקול רגוע.

"אין בעיות", אישר נוויל בחיוך והניד בפניו השמנמנות. הוא הניח את כוס הזכוכית ששפשף בפעם האינספור בצד, מזג לתוכה בירצפת חמה והגיש אותה ללונה, שפלטה מילות תודה ולגמה. 

"חנה?" קרא נוויל בפתאומיות. חנה אבוט, ארוסתו של נוויל, ירדה מהקומה העליונה.

"כן?" 

"נגמר לנו יין הדבש, את יכולה בבקשה להביא כמה בקבוקים מהמחסן?" 

חנה הנהנה לאט והתחילה לצאת מהחדר.

"תודה!" הוא קרא אחריה. 

"שמעתי שאתה מתחיל ללמד תורת הצמחים," אמרה לונה ומשכה אליה בחזרה את מבטו של נוויל. "זה נכון?"

"כן," אמר נוויל בגאווה גלויה מאוד.

"טוב, כולם ידעו שתורת הצמחים תמיד היה המקצוע שלך", שיבחה אותו לונה. נוויל חייך. לונה הרימה את כוס הבירצפת כמחוות 'לחיים' אילמת, וסיימה את כל מה שהיה בתוכה בלגימה. נוויל ניקה את הכוס בהינד שרביט.

חנה חזרה מהמחסן עם כמה בקבוקי זכוכית כהים. 

"תודה רבה לך." אמר נוויל ונישק אותה. הוא הגיש ללונה שני בקבוקים. 

"תודה רבה!" היא צעקה שוב, ויצאה מהחדר. 

נוויל גיחך לעצמו, והתחיל לסדר את הבקבוקים על אחד מהמדפים. הוא התרגש מאוד רק מלחשוב על העובדה שהוא הולך להיות מורה בהוגוורסט. שלא לדבר על זה שהוא יזכה ללמד את בנו.

"אני כבר חוזרת", קטעה חנה את מחשבותיו הרבות של נוויל. "אני הולכת לבדוק כמה יין דבש צריך להזמין." 

חנה הלכה למחסן, ונוויל עקב אחריה במבטו. הוא התעצב כי נזכר שהוא צריך לעזוב את ארוסתו עד החופשה הראשונה של השנה - אבל השמחה והגאווה שהוא חש רק מעצם העובדה שהוא התקבל לעבודת החלומות שלו גברה על העצב הרגעי שלו. 

הוא חזר לשפשף את הכוסות המבריקות ממילא. 

דמבלדור הגיע למורד המדרגות בבגדי המוגלגים שלו. הוא לבש מכנסיים צבעוניים וקצרים מאוד ואפודת צמר עבה, ממנה בקעו שרוולים של חולצה בצבע תכלת.

"בוקר טוב לך, נוויל", הוא אמר בעליצות. נוויל, שגבו היה מופנה אל דמבלדור, קפא לשמע הקול המוכר להחריד הזה. הוא סובב את ראשו לאחור במהירות, אבל הספיק לראות רק שיער כסוף ארוך, מכנסונים מאוד צבעוניים, משקפי חרמש ואף ארוך מאוד. 

***

דמבלדור יצא מסופק לרחוב המוגלגי, מתעלם מהצחקוקים שאפפו אותו. 

הוא נכנס לסמטה החשוכה, הקיש על הלבנה הנכונה, ומצא את עצמו בסמטת דיאגון.

***

"אתה לא מבין כנראה... אולי זה היה מישהו שדומה לו." 

"את לא מבינה!" נוויל הרגיש שהוא משתגע. "זה היה הוא!"

חנה החזיקה את ידו. הוא התנער ממנה; הוא לא רצה שהיא תרחם עליו. עם כל כמה שהוא אהב אותה, הוא לא סבל אנשים שכאילו עמדו לצידו, אבל בעצם ריחמו עליו.

"אבל נוויל... דמבלדור, הוא..." היא היססה לרגע, אבל אז נתקפה החלטיות. "דמבלדור - " 

"אני יודע שהוא מת", קטע אותה בעדינות כואבת ועצם את עיניו. "אבל אם אני בטוח במשהו, זה שאלבוס פרסיוול וולפריק בריאן דמבלדור עבר הרגע את מפתן הדלת של הפונדק שלי." 

לרגע אחד הוא נשמע ממש שפוי. חנה רק הביטה בו בעיניים עמוקות.

"אולי אני סתם עייף", סיים נוויל את הנושא. "אני אשתה משהו ו... ואני אתחיל להתארגן למסיבה של ביל ופלר."

היא הנהנה והלכה גם היא לחדרה כדי להתארגן.

***

"הארי, איפה אלבוס?"

הארי, ג'יני ושניים מילדיהם צעדו בסמטת דיאגון, מחפשים אחרי חנויות כמו כרך ודף בע"מ, חנות הגלימות של מדאם מלקין, וחנות השרביטים החדשה שהקים אחיו של אוליבנדר, כשג'יני שמה לב להיעדרותו של אלבוס.

"בטח נשאר ליד חנות המטאטים", הציע הארי. "אני אלך לחפש אותו."

"אז עכשיו נצטרך לחכות לשרץ הקטן?" רטן ג'יימס.

"דבר יפה על אחיך", נזפה בו ג'יני.

"אני לא אצליח להחזיק את כל הדברים האלה עוד הרבה זמן, אני מאוד מקווה שהוא יבוא מהר!" אמרה לילי הקטנה מאחורי ערימת ספרים, עטי נוצה וגלימות שאיימו ליפול ולהחליק. ג'יני נטלה מחצית מהדברים שנשאה בתה.

"בואו, ילדים." היא אמרה באנחה. "נלך לחכות לאבא ולאלבוס בגלידרייה."

"יש!" צהלו לילי וג'יימס פה אחד, ודילגו וקיפצו מאחורי אימם בדרך לגלידרייה.

"וואו!" אישוניו של אלבוס הקטן התרחבו למראה המטאטא היפהפה שניבט אליו מחלון הראווה. קצה אפו נמרח על זגוגית החלון, והבל פיו השאיר עיגול לחות קטן.

המטאטא 'הדוויג'. המטאטא עליו רוכב המחפש המפורסם, קולין קריווי. הוא היה עשוי אלון ובמבוק, זרדיו מסודרים בצורה מושלמת, וידיתו זהובה עם חריטות כסף יפהפיות.

"אתה רוצה את המטאטא?" שאל קול זר.

אלבוס הסתובב, בוחן את הדמות המפחידה שעמדה מולו. 

"לא צריך להילחץ," צחק האיש. "אני רק רוצה שתעביר חבילה לאבא שלך. " 

אלבוס בחן את השיער הכסוף הארוך של האיש . 

"תן לו את זה, בסדר?" האיש נתן לו חבילה חומה וצחק. פשוט צחק. צחוק מוזר, משונה.

צחוק שלא מצא חן בעיני הארי, ששמע והצטמרר.