שם הפיק-פרח החיים
שם הכותב-רוני | yula wand
שם השיר:jai ho
פאנדום-הארי פוטר
דירוג-PG
דמויות -לילי \ג'ימס
ז'אנר: אנגסט
תודה לבטא שביטא לי את זה אורטל (blue moon)
~~~~~O~~~~~~
כל הזכויות לספר שמורות לג'יי קיי רולינג
כל הזכויות לשיר שמורות לזמר ולמלחין השיר.
~~~~~O~~~~~~
נכתב במסגרת משימה בהפתעה -פורום פאנפיקים
~~~~~O~~~~~~
אחרי ששמעתי את השיר הזה כמה פעמים באנגלית גיליתי שהגרסא המקורית שלו היא הגרסא ההודית ,ואהבתי את המנגינה היה בה משהו מיוחד,משהו שונה ,וזה הזכיר לי משהו עתיק וישן אשר קשור לטבע ורוגע ,אבל טבע ורוגע לעולם לא יוכלו להיות יחדיו לנצח ותמיד יהיה מישהו שינסה לפגוע בהם בשעה שמישהו אחר ינסה להגן עליהם בכל מחיר,
אני מקווה שאתם תאהבו את מה שכתבתי ,כי אני לאחרונה לא מצליחה לכתוב בדיוק את מה שאני מרגישה,
שתהיה לכם קריאה מצוינת והאזנה נעימה
~~~~~O~~~~~~
http://www.youtube.com/watch?v=T-LZGXwdSqs
Jai Ho, Jai Ho, Jai Ho, Jai Ho (Aaja Aaja Jind Shamiyane Ke Tale Aaja Jariwale Nile Aasman Ke Tale Jai Ho, Jai Ho
"הבט סביבך וראה את כל היופי,
את האור המאיר את השממה.
תסתכל כאן סביבך וראה,
את הטבע, ותגלה גם אותך," אמרה לילי ופרשה את ידיה סביבה כמנסה לעטוף את העולם אליו היא מתכוונת בכל ליבה.
בנה הצעיר בחן את הסביבה בעיון: הביט בעשב הירוק אשר נראה כלוחש את שמו וקורא לו לשכב עליו וליצור מלאך באדמה.
אך הוא נותר במקומו, מבט קנאה על פניו, כי העשב לעולם לא יהיה ירוק כול עוד אביו הוא השכן. ואצל השכן העשב תמיד ירוק יותר, רענן יותר, מושלם יותר.
Jai Ho, Jai Ho, Jai Ho, Jai Ho (Aaja Aaja Jind Shamiyane Ke Tale Aaja Jariwale Nile Aasman Ke Tale Jai Ho, Jai Ho
"לעולם אין לחיות בעבר, אלא רק בהווה. תדרוך היום על הפרח וראה אותו גווע תחת רגלייך, ראה אותו מרוסק ושבור בעל מראה שאומר שלעולם לא יחזור לפריחתו, לעולם לא ישוקם. אך חזור בעוד ימים מספר וראה את הפרח שוב עומד במקומו פורח יותר מתמיד, כך גם לב העולם תדרוך עליו, תרסק אותו לחתיכות, אבל לאחר תקופה מספר הלב יתאחה ויחזור לפעילותו. הוא ישוב להיות חי, ויתחיל לפרוח מחדש," אמרה לו אימו, מבטה הראה את אמונתה בדברים אלו, אמונה שנשגבה ממנו שנים לפני כן כשהדבר קרה.
Jai Ho.., Jai Ho.., Jai Ho.., Jai Ho..
הוא פסע בזהירות ביער, צעדיו מהססים החוששים לדרוך על הדשא, חוששים לפגוע ביצור חי, אשר גם לו יש חיים, גם לו יש עתיד.
בעודו צועד נשמע לו קול מוכר אשר קורא בשמו. בלי לחשוב פעמיים הוא האיץ את צעדיו ורץ אל הקול, עד שהגיע לקרחת היער. השמיים היו שמיי שקיעה והעצים נצבעו כתום וביניהם עמד אביו ולידו מישהי, מישהי אשר איננה אימו. שיערה הזהוב ועיניה הכחולות נראו בניגוד מושלם לאביו, אשר שיערו היה שחור ועיניו חומות כאדמת העולם.
Ratti Ratti Sachi Maine Jaan Gavayi Hai Nach Nach Koylo Pe Raat Bitayi Hai Akhiyon Ki Neend Maine Phoonko Se Uda Di Neele Tare Se Maine Ungli Jalayi Hai
הוא היה ביחד עם האישה הזרה. מבטו היה אוהב, אוהב יותר מאשר המבט אשר אביו נתן לאימו ימים לפני כן, ואז זה קרה, הדבר שבעיניו נחשב למחוות אהבה. אהבת אמת. כזו שיכולה להחזיר את האדם אהוב מבין המתים. המילה אשר מיועדת רק לאדם אחד.
Aaja Aaja Jind Shamiyane Ke Tale Aaja Jariwale Nile Aasman Ke Tale Jai Ho, Jai Ho, Jai Ho, Jai Ho
בשום אגדה מחווה זו לא נועדה לשניים. אז למה באגדה של אביו המחווה נועדה למישהי נוספת מלבד אימו? ולא נפסקה, אביו התקרב אל האישה הזרה ונתן לה את נשיקת החיים.
דמעות עלו בעיניו, גם כעת כשהבין שנתן אביו את נשיקת החיים לאישה זרה ובכך ויתר על אימו החולה, כי הרי מתחת לכל מעטפת החיצוניות הצעירה של אימו חיידק רועש כרסם בה מדי יום ביומו, חיידק אשר איים להשמיד את כל אשר נותר לו בעולם. חיידק אשר רק אביו היה יכול להציל אותה ממנו, אך הוא בחר לתת את קסם אהבה לאחרת .
Jai Ho.., Jai Ho.., Jai Ho.., Jai Ho.. Chakh Le, Ha Chakh Le, Ye Raat Shahad Hai.. Chakh Le
"אני מאמין לך," לחש הבן לאם למרות שאמונתו הייתה אחרת, כי איך הלב יכול להיתחות אם מאז שלב אימו נשבר מצבה לא השתפר? איך ייתכן שפרח ליבה ישוב לפרוח שוב אם פרח ליבו המרוסק איבד את שורש חייו, את שורש תקוותיו?
Rakh Le, Ha Dil Hai, Dil Aakhri Had Hai.. Rakh Le Kala Kala Kajal Tera Koi Kala Jadoo Hai Na Kala Kala Kajal Tera Koi Kala Jadoo Hai Na
"תדרוך עליו," לחש לו קול זר, קר חסר רגש. "חסל אותו, רסק אותו כמו שניפצו את ליבך. עשה זאת, בין כה וכה הפרח ישוב לאיתנו בעוד ימים מספר. אימך עצמה אמרה זאת, אתה תרגיש יותר טוב לאחר זה. עשה זאת!" הקול צודק, חשב בליבו הנער והרים את רגלו כדי ליטול מהפרח את חייו, בין כה וכה הוא ישוב לצמוח, נכון?
Aaja Aaja Jind Shamiyane Ke Tale Aaja Jariwale Nile Aasman Ke Tale, Jai Ho, Jai Ho Jai Ho.., Jai Ho.., Jai Ho.., Jai Ho..
אך לפניו שהספיק ליטול חיים, נצבעו השמיים בכתמים שחורים, כתמי אבל אשר אינם נמחים. הוא הביט סביבו כשערפל התחיל לכסות את הטבע, את האזור הירוק אשר החל להיצבע אפור, כרגשותיו.
הקול קרא לו שוב, הפעם מצווה, "דרוך עליו!" אך הוא לא רצה לעשות זאת. הוא הביט באימו, שעמדה חיוורת יותר מתמיד, בלי לחשוב פעמיים הוא עמד לצידה, מותיר את הפרח מאחור .
"אימא, אימא, את בסדר?"הוא שאל, אך היא איננה ענתה. עיניה היו נעוצות בנקודה שחורה שהלכה וקרבה יחד עם הערפל הכבד.
עם כל רגע שעבר הנקודה החלה להתפלג לנקודות נוספות אשר היו לצידה כיוצרים חץ, חץ אשר מטרתו לפגוע.
"מה זה?" הוא שאל אותה מודאג, מחפש אחר שרביטו בכיסו. כשמצא את שרביטו הוא אחז אותו שלוף לפניו, מוכן לקרב, אך אימו הורידה את ידו בידה ואז הצביעה על נקודה אחת שהייתה קצת מרוחקת מן האחרות. גם בלי לראות את פני האדם מאחורי המסכה הוא ידע שזהו אביו.
Kab Se, Ha Kab Se Tu Lab Pe Ruki Hai.. Kah De Kah De, Ha Kah De Ab Aankh Jhuki Hai.. Kah De
"אני לא מאמינה לכך שזוהי החלטתך, הם גרמו לך לעשות זאת, הם השביעו אותך בנדר הכובל. אני יודעת שאתה לא רוצח כמוהם, אני יודעת זאת," אמרה אימו בקול רועד וחלש כדי שבנה לא יתעורר למשמע דברים אלו. ידיה אוחזות במסכה, מסכה בעלת גימורי זהב רבים אשר דרך חריצים מעטים בה ניתן היה לראות שבריר של אור.
"אני מצטער,אבל אלו הם הדברים. אני חייב לעשות זאת. הבנתי שכל התמיכה במסדר עוף החול, בדמבלדור וכל שאר הברווזים שלו לא שווה יותר. הכוחות של הלורד הולכים ומתרבים והדבר הריאלי ביותר לעשות בימים אלו הוא לעבור צד, ואני כפי שאת יודעת אדם של ההווה, וימים אלו הם הימים לפני "המלחמה". הדבר שהכי טוב לזמנים אלו הם לעבור צד לפני שיהיה מאוחר יותר מדי," אמר אביו בקול מתון. אילולא היה רואה את כל זה בעצמו הוא איננו היה מאמין שזהו אביו, אביו שבשעה שבה הוא דיבר, כולם התחברו אל האושר בליבם. וכעת, היום דבריו הם דברי אבל, אשר מהם רק צער ניתן להבין.
"אני לא אוכל לחבור איתך, אני נשארת נאמנה ליתר הברווזים. ברווז הייתי וברווז נשארתי, ואתה יכול לחזור אל להקת העכברים שלך, כי את מקצבם איש איננו שומע אך ביניהם תמיד יש אדם אשר פוגע," אמרה אימו .
"אני מבין, אהיה שלום ולהתראות. אני אמצא את מקומי במקום אחר. את יכולה לשמור את חפציי למזכרת, כי כף רגלי לא תדרוך בבית זה שוב, ואת בן הזוהמה תשמרי לעצמך, הוא איננו ראוי להיות בני. ילד אשר מהסס לדרוך על הדשא, ילד אשר מאמין בכך שהפיה הסנדקית תגיע. הוא מעולם לא היה כמוני והוא מעולם לא יהיה יותר כמוני. אני לא זקוק לבוגדי דם בעץ שלי," אמר האב, חטף את המסכה המוזרה מידי אימו ובלי להוסיף דבר יצא מהבית בטריקה, מותיר את אימי לבד.
Aisi Aisi Roshan Aankhe Roshan Dono Bhi Hai Hai Kya
"לכו מפה, עזבו אותנו," אמרתי בציווי בשעה שהקבוצה עמדה מולנו. מנהיג, המנהיג שרבים חששו משמו בעבר והיום כאשר שב מהמתים.
"אתה מאז להרים עלי את קולך ולצוות על האדון שאין עליו עוררין?" שאל הלורד ושלף את שרביטו. "נתתי לך הזדמנות, היו בך כוחות שהייתי זקוק להם בצבא שאני מקים, אך אתה העדפת להקשיב לדברי אימך המשוגעת ולא פגעת בפרח הטיפשי וחסר התועלת הזה," אמר הפושע והתכוון לדרוך על הפרח אך אדם מן שורותיו עזב את השורה ועמד מולו. ראש החבורה בחן את האיש מאחורי המסכה. ניתן היה לראות שהוא איננו מאושר מכך.
"לא," אמר האיש. יכולתי לזהות את קולו של אבי, קולו הישן והאהוב שגרם לכל אדם להרגיש את האושר פועם בליבו.
"לא?" שאל התרנגול.
"לא," אמר האיש במסכה. נוצרה דממה. הוא הפנה את גבו אל אדונו והביט בנו, ואז קרה דבר שגרם לכל האפרוחים להיות פעורי פה, הוא שלף את המסכה וזרק אותה על הקרקע ודרך עליה, מנפץ אותה לרסיסים. "זהו".
"אתה מעז להמרות את צו אדונך?" שאל מנהיגו בזעם. קולו היה חד וקשה, אך ניתן היה להבחין בהפתעה שבדברים בשבילו.
"אני מצטער על כל מה שקרה, אני מצטער על כל מה שאמרתי לך. אני טעיתי, לא הייתי צריך לעשות זאת. אני אוהב אותך," הוא אמר, מתעלם מן אדונו אשר פניו החיוורת נצבעות לראשונה בגווני האהבה.
"בבקשה, תקבלי את התנצלותי בבקשה. אני לא מוכן ללכת נגד העץ המשפחתי, אני לא מוכן להרוס את לב בני, אני לא מוכן לשבור את ליבך שוב," אמר האב.
"זה לא הזמן או המקום לדון על כך," אמרה אימי בזעם, לראשונה היא נראתה כועסת וחסרת רגש כמו באותו רגע.
"למה?" שאל אבי מופתע, אפילו אדון האופל נראה כלא מאמין.
"אתה רוצה שנדון על כך כעת, לפני האפרוחים שלך, התרנגול ולפני בנך? כי אם כן אני מוכנה לעשות זאת, יש לי הרבה דברים לומר לך," אמרה אימי. פניו של אביו הפכו לסמוקות.
"אני מצטער, אני יודע שזה לא היה נכון, אבל בבקשה, תסלחי לי," הוא התחנן .
"איך אוכל לסלוח לך? אני יודעת הכול, את כל מה שעשית, את כל מי שהרגת. אני יכולה למנות את כולם. אתה, אתה פשוט רוצח כמו כל השאר," אמרה אמי. הייתי בטוח שהיא תמשיך בגעש כעסה, אך עיניה נעשו פתאום לחות וכתפייה החלו לרעוד ומיד פרצה בבכי.
אבי התקרב אליה וחיבק אותה, מחזיק אותה קרובה אליו כמו ילדה קטנה אשר זקוקה לחיבוק ניחומים שייתן לה כוח להמשיך בהמשך דרכה. "אני מצטער," הוא לחש לתוך אוזנה לחישה שרק אני יכולתי לשמוע. לא היה לי נעים להביט בהם אז הפניתי את מבטי הלאה וראיתי את אדון האופל, שרביטו מכוון אל הורי .
"קדברה," הייתה המילה שבקעה מפיו, כשהקללה ריחפה במהירות אל הורי. קרן האור הירוקה נראתה כמקיפה את שניהם, מתביישת במעשיה שלה. הקללה המשיכה להיות סביבם, גורמת להילה ירוקה סביבם, הילה בגווני הטבע בו הם עמדו לפני שהערפל הגיע. ואז, בלי להודיע מראש, הם נחתו שניהם על הקרקע על הפרח אשר אביו ניסה להגן.
הדמעות ירדו מעיני בשטף, הכעס בער בתוכי ככבשן והשרביט שלי היה מוכן לנקמה, אך הערפל נעלם בדיוק כפי שהופיע, ואנשי הליווי שלו נעלמה עימו, ואני נותרתי לבדי באפלה של הליל, לצד הורי. ניסיתי להעיר אותם, עמדתי לצידם ימים מספר בתקווה שכמו שהפרח שאמור לחזור לחיות כך גם ליבם ישוב לחיים.
הפרח חזר ללבלב אך הם לא, הם נותרו במקום בו הם היו, חיוורים כשלג לצד הדבר עליו הם הגנו בחייהם: הפרח. אני.
Aaja Aaja Jind Shamiyane Ke Tale Aaja Jariwale Nile Aasman Ke Tale Jai Ho, Jai Ho, Jai Ho, Jai Ho Jai Ho, Jai Ho, Jai Ho, Jai Ho
הזיכרונות של הערב לפני המקרה הופיעו כחלון בתוך ראשי.
"אני מצטער על מה שקרה, אבל את יודעת שזוהי הדרך היחידה שבה נוכל להציל אותו, הוא הדבר היחיד שנותר לשנינו, ואני לא מוכן לוותר עליו," אמר אבי.
"קראת לו זוהמה," נזפה בו אימי.
"זה בגלל שידעתי שהוא יודע, הוא טוב בקריאת מחשבות וזיכרונות והדרך היחידה להשאיר אתכם מוגנים הייתה זאת," אמר אבי.
"אני לא יודעת, אני אעשה למענו הכול, אבל השאלה האם אתה? אני יודעת את הסודות שלך, אני יודעת שרצחת אותם, את האנשים שהיו מוכרים לי ולך, ואני יודעת על אותו יום ביער. אדון האופל הוא לא היחיד שיכול לבצע הלטת הכרה, ואני סלחתי לך על כך אז, אבל אתה, אתה לא. אני יודעת שבגללה התחברת אל אוכלי המוות, ואני לא מוכנה לסלוח לך על כך. אני אעשה למענו הכול, אבל אתה, אתה יכול לחזור לחבורת היתושים שלך," אמרה אימי בקור, קור שחדר לליבה לאחר עזיבת אבי. כל החלומות, האמנות וסיפור התקווה והאהבה היו עדיין בשבילה קיימים, אך האמונה בהם הייתה פחותה, כי הפיה הסנדקית לא הופיעה לאחר עזיבתו .
"אני אתן לו את ליבי אם יהיה צריך ואת חיי, הוא הפרח שלי, פרח החיים, ואני לא אתן לאיש לקטוף אותו," אמר אבי, הביט על הקומה השנייה בה היה חדרי ויצא מהבית .
"למה פרח החיים חייב להילקח מן האוהבים? למה הנשיקה של אבי איננה החזירה אותה לחיים?למה ישנם לחשי רצח ולא לחשי חיים? למה את פרחם הייתם קוטפים." בכיתי. "ואתה, אותך הם הצילו, למה אתה לא עשית דבר? למה לא ביקשת למענם רחמים, למה?" שאלתי את הפרח חסר האונים שעליי הכותרת שלו רטטו מן הדמעות שלי שטפטפו על עליו.
"ייעודם הושלם. הם מצאו את דרך האור בחייהם והגיעו לשלב של האהבה. הם היו תמיד טובים לכולם, ומלאכתם בעולם זה תמה, הם תמיד יישארו בליבנו ולעד נזכור אותם. קדימה, בוא, אנחנו נהיה לך למשפחה מעכשיו," אמר הפרח.
"איך פרח יוכל להיות לי למשפחה?" שאלתי בכאב.
"אתה היית פרח בעיניהם, פרח החיים. היית בשבילם למשפחה, אז אני חושב שאתה יכול להיות פרח החיים שלנו גם. אין סיבה שלפרח לא תהיה משפחה, אחרי הכול אומנם לא תהיה חלק מהעץ שלנו, אבל כל עץ זקוק לפרח שעליו הוא ישקיף צל וייתן לו אהבה. אז אני מאמין שאתה תהיה בן משפחה מצוין. עכשיו קום ותמחה את דמעותייך ובוא," אמר הפרח. יד הונחה על כתפי, הרמתי את מבטי וראיתי את סוורוס עומד לצידי. הוא ביקר אותנו רבות ותמיד היה שם לצידי. "קדימה, בוא, מולי הכינה ארוחה חמה. נוכל לאכול ואז לארגן את כל שאר הדברים. אני יודע שקשה לך, אבל בסוף הלב שלך יחזור לטיבו. אולם כמו הפרח עלי הכותרת שלו יהיו שונים, אבל הוא יחזור להרגיש אהבה," אמר סוורוס והוביל אותי משם.
הבטתי בפרח ואז קמתי ממקומי. צעדתי אחר סוורוס והעפתי מדי פעם לפעם מבט אל פרח החיים, עליו נראו כנפרדים ממני לשלום וקרן אור זוהרת נחה עליו, פורצת את עלי העצים וגורמת לפרח ליבי להרגיש בחיים.
~~~~~O~~~~~~
תודה שקראתם
שיהיה לכם יום מצוין,
|