וויתור זכויות וכל זה..
תקופה:שנה 5 הארי, רון והרמיוני
נקודת מבט:ג'יני
זו הייתה פשוט טעות להפסיק לאכול, סתם טעות מטומטמת. איך בידיוק ה-הארי פוטר ישים לב אל נערה מכוערת כל כך ושמנה? ברור שהוא לא. איך בכלל חשבתי ששזה יעזור לי?! אני סתם עוד תלמידה... הוא הילד שהביס את זה שאין-להגיד-את-שמו ואני? מה אני? סתם ג'יני. הילדה הענייה עם מיליון האחים. כן זו אני, סתם אני. נשכבתי על המיטה ועצמתי את עיני. "ג'ין? את פה?" אמר מישהו ונכנס בשקט לחדר. המי שזה לא יהיה התישב על המיטה שלי וליטף את ראשי, פתחתי את העיניים וראיתי מולי את ביל. "מה קרה חמודה?" שאל אותי ברוגע. "שום דבר..." אמרתי בזמן שדמעות התחילו לבצבץ בעיני. "ג'ין?" שאל אותי בזמן שהמשיך ללטף את שעירי. "מה?" שאלתי. "את רזית... נכון?" אמר והסתכל עליי. כמה דמעות בוגדניות זלגו מטה. חשבתי שאני אשמח שרזיתי, אני פשוט לא. "ג'ין? למה את בוכה?" שאל בהפתעה. ממנו אני לא יכולה להסתיר את זה... קמתי לעבר השידה לקחתי את המכתב ונתתי לו את זה. הוא נהיה לבן כמו סיד. "ג'ין! את סיפרת עח זה לאמא?" הנהנתי בראשי לשלילה. הוא קם עם המכתב בידו. "אנחנו הולכים לספר לאמא עכשיו." אמר, הוא תפס את היד שלי. "לא!" אמרתי בבכי. הדמעות זלגו למטה בלי הכרה. "ג'ין... את חייבת לספר על זה לאמא! את הורגת את עצמך!" אמר בפחד. "היא תהרוג אותי!" מיררתי בבכי. "בסדר, לא נלך עכשיו, אבל ג'ין, את באה איתי למטבח. את אוכלת ארוחה שלמה." הבטתי בו עצב. "בחייך!" אמר ותפס את ידי. הלכנו ביחד למטה, אני מרגישה כמו אסירה. הוא לקח צלחת ומילא אותה בסלט ירוק וקצת עוף. "הנה. את אוכלת את זה" אמר והגיש לי את הצלחת. לקחתי את הצלחת מידו. התחלתי לאכול לאט לאט, אחרי כמה ביסים כבר בקושי יכולתי לאכול יותר. "ביל, אני לא יכולה יותר!" אמרתי. "אז בואי" אמר ועלה למעלה עם הצלחת ביד. "תגמרי את זה כאן. אני אהיה איתך. הכל יהיה בסדר." אמר ופתח את דלת החדר שלי. הוא הניח את הצלחת על השידה שלי נתן לי חיבוק ואמר "לילה טוב ג'יני." הוא יצא מהחדר והשאיר אותי לבד. אני רק בת 14, איך לעזאזל אני מתמודדת עם כל זה?!
|