לילה וירח

ויתור זכויות לרולינג שהדמיות וכמובן העולם שייך לה.

פרק ראשון

לילה ברוק שכבה במיטתה וחיבקה חזק את עלמה, בת דודתה. עלמה חלמה כעת על הוריה, לילה יכלה לראות זאת על פניה, הוריה של עלמה נהרגו בתאונת דרכים. זה קרה לפני שנה, ועלמה היתה איתם במכונית, מאז היא חלמה עליהם כל לילה. "אמא! אבא!" מלמלה עלמה תוך כדי שינה. "די עלמי, הכל בסדר. אני כאן, ואת כאן, וכולנו בטוחים", לחשה אליה לילה.

***

לילה התעוררה באמצע הלילה, ב11:59, היא הביטה בשעון הקטן שעמד על שידת, עוד דקה תגיע השעה 12, עוד דקה יהיה חצות, עוד דקה יהיה מחר, עוד דקה היא תהיה בת 11.  היא הביטה במחוג השניות שהתקרב אל מספר 12, נראה היה שהוא מתקתק ומהסס, מתקתק והמהסס, האם לסיים את הסיבוב? או להישאר באותו המקום? לבסוף נראה שהתקבלה ההחלטה ושלושת מחוגי השעון עמדו על מספר 12. לילה הביטה על מחוג השניות עוד דקה, היא ניסתה לחפות על עצמה לחוש שמחה, אבל הדבר נגזל ממנה, מה הטעם לשמוח? היא חשבה לעצמה, הרי אין כאן איש שישמח איתי,רק עלמה, שבטח כלל לא יודעת שזה יום הולדתי. חשבה במרירות שלא אופיינית לילדה בת 11. אביה של לילה מת בהיותה בת 6, היא לא זכרה ממנו הרבה, ומה שהיא כן זכרה היא הדחיקה. אמה של לילה היתה אישה עסוקה, כל יום היתה יוצאת מוקדם בבוקר לעבודה וחוזרת מאוחר בלילה, משאירה את ביתה היחידה לבד בבית, או עם אומנת כזאת או אחרת. הלילה היא לא היתה בבית כלל, היתה לה איזשהי נסיעה דחופה, והיא השאירה את לילה ועלמה לבדן., לא שמה לב שהיא נוטשת את ביתה ביום הולדת.

לילה הביטה על חלונה והסיטה ממנו את הוילון מקווה להתעודד במראה הירח, אבל השמים היו ריקים מירחים, שחורים משחור. "אני לא צריכה ירח, כי את הירח שלי", כך היתה אומרת לה אימה בהיותה קטנה, "לונה* שלי, יפה יותר מכל ירח". אם הדבר לא היה כו עצוב לילה היתה בוודאי צוחקת, היא, לילה, לא אוהבת את הלילה, והיא, לונה, צופה בלילה חסר ירח. היא הביטה פעם אחרונה בלילה מחוסר הירח ולאחר מכן הגיפה את הוילון. 'יש חלונות שעדיף שישארו סגורים'.

*לונה בספרדית, (luna), ירח.

		הפרק הבא