הכל יכול להיות

מי שרוצה לדעת שיקרא!:)

כותב: Sun Shines
הגולש כתב 7 פאנפיקים.

פרק מספר 1 - צפיות: 7171

(4.6) 5 דירגו

פרק:

דירוג הפאנפיק: G - פאנדום: פרי דמיוני - זאנר: רומנטיקה, פחד, מסתורי... - שיפ: אין עדיין - פורסם ב: 12.06.2012 - עודכן: 12.09.2012

המלץ!

ID : 3018

גופן: Verdana Arial Tahoma מרווח: + - גודל טקסט: + -

הפאנפיק ננטש

הצרחות עדיין הדהדו בראשי. אני עדיין לא מבינה איך זה קרה, בשנייה איבדתי את הכל. אני שמה את הדברים שלי על המיטה הקטנה ומנסה להחניק את הדמעות. האם יכול להיות מושלם, בלי ששום דבר יתקלקל באמצע, לא יכול להיות חשבתי לעצמי שום דבר לא יכול להיות מושלם. בהתחלה הכל נראה מושלם ובסוף זה התקלקל כניראה שככה עובד העולם! מנהל בית היתומים נכנסה לחדר ואמרה לי לארגן את הדברים שלי, להתקלח ולרדת בשעה שבע לארוחת בוקר. הסתכלתי על השעון שלי השעה הייתה שש. בצעדים כבדים נכנסתי למקלחת וחשבתי על הרגעים האחרונים שהייתי מאושרת. אני בחיים לא יהיה יותר מאושרת, חשבתי. כשיצאתי מהמקלחת ישב נער שנראה בגילי על המיטה שלי. "את קייט, נכון?" שאל, הנהנתי. "אני ניק" המשיך "אני יעזור לך להתעקלם בבית היתומים" הוא חייך חיוך קטן אבל מעודד. בארוחת הערב היה די בסדר. הבנות קיבלו אותי יפה, גם הבנים אני חושבת. בחדר איתי היו אליס וסוזן הם ממש חמודות. בגלל שאליס וסוזן היו ותיקות בבית היתומים אני הייתי צריכה לישון במיטה הבודדה. אליס ישנה על המיטה למעלה (זאת מיטת קומותיים) וסוזן למטה. אז לי נשארה המיטה הבודדה. בשעה 9 קיבנו אורות והלכנו לישון. החלום שלי היה נורא....הייתי בבית שלי שכבתי על המיטה ודימיינתי את עצמי באיטליה, הייתי אמורה לטוס למוחרת לאיטליה המזבדות ארוזות. בבוקר נסענו לשדה התעופה. אני, אמא שלי ואבא שלי. הטיסה הייתה בסדר וכשהגענו למלון באיטליה הלכנו לישון. התעוררתי שאמי מנערת אותי בכוח. "קומי קייט, קומי מהר" אמרה אמי. קמתי באי רצון מהמיטה ושאלתי "מה קרה". "תתלבשי ומהר" היא מלמלה ונתנה לי את הבגדים ותוך כדי הסבירה לי. "את חוזרת ללונדון, יש כאן כרטיס טיסה וכרטיס למקום בו תוכלי לחיות עד שנחזור לקחת אותך". "אמא את מרגישה טוב" שאלתי בחשש היא הייתה חיורת מאוד. "תבטיחי לי שתעשי את זה" היא אמרה. "אמא, הכל בסדר אנחנו באיטליה בנו לחגוג את יום ההולדת שלי" אמרתי מנסה לגרום לה לחזור להיות האמא הנורמלית שלי. "תבטיחי לי" היא התחנה ודמעות זולגות על עינייה. "אבא, מה יש לאמא" צעקתי לאבא. אבא הגיע מהחדר השני ואמר "תסמכי עלינו". בלת בררה הבטחתי להם שאני אסע ללונדון. נשמע בום. אמא דחפה אותי לשירותים וכיבתה את האור. היו צרחות בכי ואז הכל נהיה שחור. ראיתי את ההורים שלי מלאים בדם. דם הכול היה דם.... ואז התעוררתי סוזן רחנה מלעליי ושאלה עם אני בסדר "בסדר" מלמלתי. והמשכתי להתנשף מהחלום האיום. הכל חזר בפירטי פרטים אותו יום שהרס את החיים המאושרים שהיו לי בצרפת ובכוח הכריח לחיות חיםם ללא הורים בלונדון. לא נירדתי כל הלילה עדיין חשבתי על החלום שהוא בעצם מציאות כואבת של יתומה מתבגרת.


		הפרק הבא

תגובות

מדהים!~ · 13.06.2012 · פורסם על ידי :HPortalUser2

אהבתי את הפיק המשך!~!

מדהים · 13.06.2012 · פורסם על ידי :פוטר לילי

מהמם! רוצה המשך בקרוב!

לידיי · 13.06.2012 · פורסם על ידי :the Mad magician =))

אני מממש אהבתיייייייייי

~_~ · 16.06.2012 · פורסם על ידי :בילטריקס בלק

חסר לך המון ירידו בשורה, את צריכה בטא, מאוד קשה לקרוא ככה פיק.
אם את רוצה אני יכולה לבטא לך

ביליטרס · 18.06.2012 · פורסם על ידי :the Mad magician =))

תפסיקי להעיר,,, חחחח יצא יפההה

מעולה · 16.07.2012 · פורסם על ידי :רופוס סקרינמגר

מאוד יפה ממש אין צורך בביטוא

ולבלטריקס מבחינה ספרותית אין חוק ממשי על ירידה בשורות למרות שיותר נוח ומקובל לרדת כל שורה מותר גם שבאותו שורה יהיה שני משפטים או משפט וחצי

D: · 16.07.2012 · פורסם על ידי :Sun Shines (כותב הפאנפיק)

תודה רבה:)

הוסף תגובה