איך הקונדסאים נפגשו

בבקשה תסלחו לי אם זה לא טוב... זה הפאנפיק הראשון שאני כותבת..... אשמח לתגובות- ובעיקר לעצות... לא משנה אם תעיתי שגיאות תפוס או טעיות בקשר לספר תאמרו לי!

הסיפור על איך ג'יימס פוטר, פיטר פטיגרו, סיריוס בלק ורמוס לופין נפגשו

זה היה יום סתיו וההתרגשות הורגשה באוויר.

בתחנה 9 ושלושה רבעים, ג'יימס פוטר נפרד מהוריו בחיבוק, ועלה על הרכבת כמה דקות לפני שהתחילה לנסוע. הוא מיהר לאורך המעבר ברכבת האקספרס להוגוורטס, אשר שקשקה וטרטרה את דרכה בנוף הכפרי. הוא נכנס לתא הראשון, בלי מחשבה מי כבר שם ומי לא.

ג'יימס היה צנום, שחור שיער ועם משקפיים. הוא הקרין מעין הילה של מישהו מטופח ומטופל ואהוב מאוד. הוא שיחק עם שיערו, כאילו הוא רוצה לפרוע אותו יותר מימה שהיה עכשיו.

הוא התיישב במקום הקרוב ביותר לדלת. מייד הצטרף לתא עוד מישהו. הילד שניכנס הקרין הילת ביטחון דומה לשל ג'יימס. הוא נראה משועשע, אבל גם מדוכדך. משהו מטריד אותו, חשב ג'יימס. הילד התיישב מולו.

"היי," אמר הילד, "קוראים לי סיריוס בלק, איך קוראים לך?"

"ג'יימס פוטר," אמר ג'יימס, ומהמשיך, "איזה שנה א-"

שאלתו נקטעה כשילדה אדומת שיער ובעלת עיניים ירוקות, ירוקות כאילו צבעו אותן במכחול, נכנסה ובלי לדבר ולהציג את עצמה התיישבה רחוק משניהם ליד החלון. והתחילה לבכות בכי חרישי, וזה היה כאילו הצבע נשפך מעיניה היפות. ג'יימס וסיריוס לא ידעו מה לעשות הם רק התבוננו בה ואז אחד בשני.

"אני תלמיד שנה ראשונה," אמר סיריוס בלי הבעה על הפנים.

חלפו כמה רגעים עד שילד נוסף נכנס, הוא היה בעל שיער שחור, לא שחור כמו של ג'יימס, אלה שחור שומני ואפו מעוקל. הוא כבר לבש את גלימת הוגוורטס, כנראה הוא רק חיקה לרגע לשבו יוכל ללבוש את הגלימה. הילד התיישב מול הילדה והם התחילו לדבר. לג'יימס ולסיריוס לא היה איכפת, הם לא ממש הקשיבו לשיחה. לכל אחד מהם היה משהו אחר בראש.

ואז זה קרה, ג'יימס שמה ולא היה יכול להתעלם.

"חסר שלא תהיי בסלית'רין," הילד בעל האף המעוקל אמר לילדה שממולו.

"סלית'רין?!" שאל ג'יימס, מופתע, "מי רוצה להיות בסלית'רין? אני הייתי פורש מבית הספר, לא?" הוא שאל את סיריוס, אך סיריוס  לא חייך.

"כל המשפחה שלי הייתה בסלית'רין," אמר סיריוס ברצינות.

"מה אתה אומר?," התפלא ג'יימס, " דווקא חשבתי שאתה נראה בסדר!"

סיריוס חייך.

"אולי אני אסטה מהמסורת. איפה בא לך שישבצו אותך, אם יתנו לך לבחור?"

ג'יימס הניף חרב דמיונית.

"בגריפינדור, בית האמיצים! בדיוק כמו אבא שלי."

הילד עם השיער השמנוני השמיע קול בוז קטן. ג'יימס קפץ; "יש לך בעיה עם זה?!"

"לא," אמר הילד, למרות שנימת הזלזול הקלה בקולו אמרה אחרת. "אם אתה מעדיף כוח על פני מוח-"

"ולאיזה בית אתה מתכוון להשתייך, לאור זה שאין לך לא זה ולא זה?" קטע אתו סיריוס.

ג'יימס פרץ בצחוק גדול, הילדה אדומת השיער הזדקפה, סמוקה כולה, והביטה בהם בלי חיבה.

"בוא סוורוס," אמרה, " נלך למצוא לנו תא אחר."

"אווווווו......" צחקו השניים.

ג'יימס וסיריוס חיקו את קולה המתנשא ; ג'יימס ניסה לשים רגל לסוורוס כשחלף  על פניו.

"נתראה אחר- כך, סבר- מאוס!" קרא ג'יימס, רגע ליפני שדלת התא נטרקה.

"חברים?" שאל סיריוס.

 "חברים," אישר ג'יימס.

הם דיברו על המיון ועל משפחתם, על מה יעשו בהוגוורטס ועל מה יעשו בבגרותם. בינתיים הנוף השתנה לנוף פראי, עצים ושיחים מגודלים הסתבכו אחד בשני. ורק מי שבאמת שם לב, היה יכול לראות מעט הקסם שהיה באוויר.

לתא נכנס ילד נוסף, הוא היה מרופט, היה ברור שקנה מיד שנייה. הוא לא הקרין את הילת הביטחון שיש לג'יימס ולסיריוס. הוא גם נראה כלא מאמין שהגיע לכאן. הוא התיישב ליד סיריוס, קצת רחוק, אבל לידו.

"שלום," הוא אמר בחשש, הוא לא ידע אם אלא חבריו או אויביו.

"היי," הם ענו לו, מאשרים את חברותם.

לאורך הנסיעה הם דיברו ודיברו, הם חברים, כך הם ידעו.

"אהההה...." התחיל רמוס לופין, כך קראו לילד. "יש לי משהו לומר לכם..."

"קדימה," דרבן אותו סיריוס.

"וזה סוד, אז אל תגלו לאף- אחד!" אמר.

"נווווו.....": ג'יימס הוסיף.

"אני איש זאב...." אמר זאת בלחש ועצם את עיניו, כאילו זה יגן עליו.

"נווו, אז?" שאל סיריוס.

"אז?!" שאל רמוס מופתע מהתגובה הרגועה. "אני אדם זאב!"

"כן," אמר ג'יימס, "כמו שסיריוס אמר, "אז?"

"אתה חבר שלנו, לא נגלה לאף- אחד. וגם לא נפגע בך!" סיריוס אמר.

"אבל...." רמוס לחש, "אני יכול לפגוע בכם..."

"אל תדאג, נמצא פתרון." אמר ג'יימס.

ושאר הנסייה עברה בטוב.

הם הגיעו לאולם הגדול בהוגוורטס. ארבעה שולחנות ארוכים מקבילים היו שם, ובהם ישבו ילדים בכמה וכמה גילאים שונים מדברים ומשתפים זה את זה במה שהיה להם בקיץ. ובשולחן אחד בקצה האולם ישבו, כך חשב ג'יימס, המורים.

הם חיכו לתורם.

"סוורוס סנייפ" קראה אישה אחת, היא נראתה כאילו לא כדאי להתעסק איתה. ולראשה היה גולגול הדוק.

ג'יימס זיהה את הילד עם השיער המעוקל מהרכבת.

"סלית'רין!" קראה מצנפת המיון, שנראתה דוממת לפני רגע.

"פיטר פטיגרו"

"גריפינדור!" הפעם למצנפת לקח זמן עד שקראה את שם הבית, המצנפת נראתה כמתלבטת.

"לילי אוונס"

רק נגעה המצנפת בראשה וכבר שלחה אותה ל-

"גריפינדור!"

אחרי כל התורות; סיריוס בלק, רמוס לופין, ג'יימס פוטר, לילי אוונס ועוד שני ילדים- ילד וילדה, ישבו בשולחן גריפינדור.

"היי..." אמר, או יותר נכון שאל, פיטר פטיגרו, שניראה מבוהל  ומפוחד.

"היי," אמר סיריוס בביטחון.

"רוצה ליהיות חבר שלנו?" שאל רמוס.

"כן!" ענה פיטר מידית, בלי לחשוב.

מאז כולם חברים.

אבל הם לא ידעו שבעוד שנים, שנים רבות, ארבעתם ימותו, לא בשיבה טובה. אחד ימות כי פחד, ושלושה ימות גיבורים.