|
לורין ואמילי, חברתה הטובה, תלמידות בשנה השלישית.
לורין התעוררה ביום שבת בשעה מאוד מוקדמת.
"אמילי, קומי" היא אמרה לאמילי.
"יום שבת היום, תני לישון, יא נודניקית!" אמרה אמילי.
כרית פגעה בראשה של אמילי.
"למה זה היה?!" שאלה אמילי בעצבנות והעיפה את הכרית בחזרה על לורין.
"כדי שתקומי. אני רעבה ועכשיו עדיין לא מגישים אוכל באולם הגדול"
"אז לכי למטבחים, גמדוני הבית יתנו לך משהו לאכול"
"אז בואי איתי" אמרה לורין.
"עוד מעט.."
"אני אחכה לך 5 דקות ולא יותר!"
כעבור 5 דקות התברר לה שאמילי חזרה לישון, אז היא החליטה ללכת לבד.
היא ירדה במדרגות ויצאה מהחור שמאחורי התמונה.
כעבור כמה דקות היא הגיעה אל התמונה של קערת הפירות ודיגדגה את האגס. התמונה נפתחה והיא נכנסה אל תוך המטבחים.
מתברר שלא רק היא הגיע לכאן כדי לאכול.
היא ראתה במטבח את 4 התלמידים שהיא בהחלט לא הייתה רוצה לפגוש עכשיו: הקונדסאים.
"מה אתם עושים פה?" שאלה
"זה עניינך?" ענו לה הארבעה במקהלה.
היא התעלמה מהם.
"שלום, גבירתילי! מה ווינקי יכולה להביא לך?" צייצה גמדונת בית קטנה.
"יש לכם משהו לאכול?" שאלה לורין.
גמדוני הבית הביאו לה אוכל והיא התיישבה (לצערה) בשולחן שבו ישבו הקונדסאים.
"בגלל מי הייתם צריכים להתעורר מוקדם?" שאלה
"בגלל ג`יימס. אבל הייתה מלחמה כשהוא ניסה לשכנע אותנו" ענה סיריוס.
"מלחמה?! רק בגלל רעב?!" היא הייתה המומה.
"מלחמת כריות" ענה לה לופין.
"או, יופי. כבר חשבתי שזה הרבה יותר גרוע." אמרה.
"ואת לא הערת אף אחד?" שאל אותה סיריוס.
"הערתי את אמילי, אבל היא נרדמה שוב." ענתה.
לפתע נכנסה לילי אוונס אל המטבח ובעקבותיה אמילי.
"היי! אני ואמילי הולכות לאגם. רוצים גם לבוא?" שאלה לילי.
"בשמחה. אבל נוכל ללכת רק אחרי ששני הזללנים שכאן יסיימו לטחון את האוכל כמו חזירים." אמר סיריוס.
בגלל שפיה של לורין היה מלא בעוף, היא לא יכלה לענות לו, אז היא הסתפקה בלזרוק עליו את פשטידת הבשר, שכמובן פגעה בפניו.
כאשר לורין וג`יימס סיימו לאכול החמישה יצאו מהמטבח והלכו אל האגם.
|
0 חרמשים
כותב: 
ID : 333
מחכה להמשך=.)
תמשיכי דחוף!!!
זה מהמם אבל ווינקי היא מהתקופה של הארי פוטר, לא של אבא שלו.
