החלום

קריאה מהנה!!!

***********************

נא להכיר, תהל נערה בת ארבע עשרה, בעלת שיער חום מתולתל שמגיע עד מעבר כתפיה, עיניים בצבע חום דבש, צבע עור כהה מעט, חיוך ממיס, גומת חן בלחי ובסנטר בקיצור יפה מאוד.

סיפורנו מתחיל בארוחת ערב משפחתית במקום שהוא קצת כמו אכסניה עם הרבה מדשאות ויערות. תהל ישבה לצד אביה כשהוא העביר לה מכתב שהיה ממוען אליה. היא פתחה את המעטפה, וגילתה בפנים דף ורדרד עם ניחוח קל של יסמין. במכתב היה כתוב:

"תהל יקרה,

כבר זמן רב אני מביט בך, ואת באמת מוצאת חן בעיניי,

אם את רוצה להיפגש, אני אהיה הכי שמח בעולם!

אם תשובתך חיובית, תיפגשי אותי ליד העמוד הלבן והמרכזי ביותר.

שלך,

המעריץ הסודי!" 

תהל הביטה במכתב במבט, ספק מבולבל ספק שמח. היא החליטה לפגוש את אותו מעריץ במקום המפגש שהוא קבע. היא קמה כדי ללכת להתארגן כשהיא ניתקעה במישהו, זה היה תובל שפיר, השחקן שהיא ממש אבל ממש מעריצה! "סליחה," הוא אמר במבוכה. "זה בסדר," החזירה לו תהל בחיוך ביישני שחשף את גומת החן שלה. "נעים מאוד תובל, ואת?" אמר תובל. "אני תהל, נעים גם לי," היא אמרה ותוך כדי לחצה את ידו של תובל. "אפשר לשאול לאן את ממהרת כל כך?" הוא אמר. "טוב, אבל בוא נשב ההתנגשות הזאת די כאבה," היא אמרה והם התיישבו על ספסל שהיה בקרבת מקום. היא סיפרה לו את כל העיניין עם המכתב ועם המעריץ. תובל הקשיב לה בתשומת לב יתרה, הוא לא הוציא הגה כל אותו סיפור. "וואו!" הוא אמר לבסוף מחייך חיוך מקסים. "כן, ואני ממש חייבת להתארגן," אמרה תהל במהירות.

לפתע הגיחה מפלצת מהיער. היא היתה גדולה מאוד בצבע ירוק מזעזע, עם עיניים אדומות רושפות וקרן בצבע שחור על המצח בדיוק בין שתי העיניים. היא היתה מחרידה. "תהל, את שלי!" היא צעקה, ורצה לעבר תהל. "תהל הביטה בלחץ במפלצת היא לא ידעה מה לעשות. תובל לקח את ידה ורץ איתה למקום מסתור. "מה זה היה?" אמרה תהל ההמומה. תובל הביט בה במבט של, אין לי מושג אני לא האיש הנכון לשאול אותו את זה. אבא של תהל מצא אותם ואמר להם, "אני יעקב את הדבר הזה לבנתיים תברחו. הם שמעו צעקות וקולות היאבקות. תובל לקח את ידה של תהל והכל לרוץ איתה הרחק ממקום הקרב. תהל ניסתה להיאבק בו, היא אמרה, "אני חייבת ללכת לעזור לאבא שלי! אני לא יכולהלהשאיר אותו לבד שם!" תובל הביט בה בחוסר אונים באומר, "אני יקרא לחברים שלי, שלושת המוסקטרים שיבואו לעזור לו." הוא קרא לשלושה גברים שנראים כאילו יצאו מתוך אגדה. הם הלכו לעזור לאביה של תהל בקרב עם המפלצת, עד שבסוף היא ברחה. 

 תהל התנשמה במהירות, לאט לאט היא הסדירה את נשימתה כשהיא אמרה לבסוף, "טוב אני ממש חייבת ללכת לעמוד המרכזי הלבן, בטח ייבשתי כבר את המסכן." תובל הינהן, הוא הלך איתה בשקט ולה לא היה אכפת. הם צעדו זה לצד זה בדממה, כשהם הגיעו לבסוף לעמוד המרכזי הלבן. "איפה הוא?" היא אמרה בחוסר סבלנות, "אני לא רואה כאן אף אחד חוץ ממני וממך, אה.." ההבנה הפציעה על פניה. תובל חייך אליה כשאמר, "כן אני המעריץ שלך, לא ממש ייבשת אותי." הוא רכן אליה כדי לנשקה.

היא שמעה את אביה קורא בשמה, "תהל קומי, קומי!" תהל התעוררה במיטתה. היא הביטה בחדרה בבילבול כשהיא הבינה, שכל זה היה רק חלום!