טעות קטנה

"כול מה שאנחנו צריכים זה שרון ייקרא את המכתב הקטן הזה ו- פוף! הוא נפל בפח!" לחישותיו המאושרות של פרד נשמעו בברור באוזנו של אחיו.
"אתה בטוח שהטלת את הלחש הנכון?" שאל ג'ורג'.
"בטח שאני בטוח! אני בטוח כמו- כמו... אני פשוט בטוח!" אמר פרד.
ג'ורג' חייך אליו בזדוניות, "אז בוא נעשה את זה."
***
"היי רון!" פרד צעק.
ראשיהם של מרבית התלמידים באולם הגדול פנו להסתכל בו.
"מה עכשיו?" מלמל רון לעצמו כך שרק הארי, שהחזיק בידו קלף כתיבה מגולגל יכל לשמוע אותו.
שני החברים היו בדרכם לשולחן גריפינדור אבל עצרו כדי לחכות לתאומים.
"רון!" התאומים התקרבו לעברם, "אמא שלחה לך מכתב אבל ארול הטיפש התבלבל והביא אותו לנו." ג'ורג' הושיט לרון קלף כתיבה מגולגל, זהה פחות או יותר לזה שהיה בידו של הארי.
בדיוק באותו הרגע נוויל לונגבוטום, חברם מבית גריפינדור, התנגש בהארי וג'ורג' והעיף מידיהם את קלפי הנייר המגולגלים.
"אוי, אוי אני מצטער! זה פשוט, מאלפוי, הוא- לא חשוב- אני ארים!" נוויל התכופף והרים את שני הקלפים.
"לונגבוטום!" נשמע קולו של מאלפוי.
נוויל החוויר, "חייב ללכת" הוא מלמל בחרדה, תקע את הניירות בידיהם של פרד והארי ורץ כאילו חייו תלויים בכך.
"זה היה מוזר..." מלמל פרד.
"כן..." הוסיף ג'ורג'.
"אממ... אחים?! אנחנו עדיין כאן." אמר רון, שמץ של כעס מתגנב לקולו.
"אה! צודק, זה לגמרי קטע את חוט המחשבה שלי!" צהל פרד, מושיט את הקלף המגולגל בידו לרון ומסווה את חיוכו הזדוני.
רון פתח את המכתיב ונתן בו מבט ארוך, "למה שאמא תשלח לי את מערכת השעות שלי? איך זה בכלל הגיע אליה?" הוא שאל, מרים את גבתו בתמיהה.
"מה? מערכת שעות?! על מה אתה מדבר?" ג'ורג' חטף את הנייר והביט בו.
באותו רגע הם שמעו את הארי (שלגמרי פרח מזיכרונם) מדקלם צירוף של מילים, אם החבורה היו מוגלגים, הם לא היו מבינים דבר.
פרד וג'ורג' הפנו את מבטם לאט ובאימה לכיוונו של הארי.
"זה נישמע כמו איזה לחש," מלמל הארי, מסיים להקריא את הדף, "רון, אני חושב שזה מה שאמ-" באותו רגע הוא קרס על ברכיו ואחז בבטנו בחוזקה.
"מה לעזאזל!" השתנק בכאב.
הדיבורים ברחבי האולם הגדול גברו וחלק מהתלמידים קמו כדי לצפות במתרחש מקרוב יותר.
"הארי! אוי הארי אנחנו כל כך מצטערים! זה היה רון שאמור היה לקרוא את זה!" זעק פרד, מתכופף כדי לתמוך בשחור השיער.
"רק רגע אחד, אתם ניסתם להפיל אותי בפח?!" קרא רון בכעס.
"נו מה חשבת?" אמר ג'ורג' בגלגול עיניים.
"זה לא מה שחשוב עכשיו!" קרא הארי בכאב, "מה הולך לקרות לי?!"
"אממ, אז ככה..." פרד חייך בהתנצלות, "אתה תצמיח אוזניים של חמור וגם זנב, אולי מידי פעם גם תנעור." הוא אמר, חיוכו מתקטן נוכח מבטו הרצחני של הארי.
הארי הרגיש את גופו מתעוות וכאב חד דקר אותו בבטנו.
לפתע נשמע קול נפץ רם ברחבי האולם שגרם לתלמידים הנוכחים באולם הגדול לכסות את אוזניהם.
הארי איבד את הכרתו, עשן סמיך עוטף אותו.
פרד השתעל ופיזר בידו את העשן עד שהארי השרוע על רצפת האולם ניגלה לעיניהם.
כול האולם עצר את נשימתו.
"אוי אלוהים..." מלמל רון.
"פרד! חשבתי שאמרת שלא טעית בלחש!" צעק ג'ורג'.
"לפחות הייתי בטוח בכך!" התגונן פרד.
"אוי אני לא מאמין..."
כולם הביטו בבחורה בעלת השיער השחור שהייתה מעולפת על הרצפה.
מישהו דחף את רון הצידה.
"מצטערת על האיחור! אני-" הרמיוני הפסיקה לדבר לרגע.
"מי... מי זאת?" היא שאלה, מסתכלת בבחורה.
"זאת..." פרד התחיל.
"זאת..." ג'ורג' ניסה במקומו.
"ה-הרמיוני, זאת... זה... הארי." מלמל רון.

		הפרק הבא