ארתור ובליין ישבו על הדשא,מול זירת האימונים.
מרלין הלך למסע קניות עם קורט אחרי ציווי של ארתור. עכשיו הוא ובליין רק ישבו והסתכלו על האופק.
"אתה יודע ארתור? מתי אתה תגיד את זה סופסוף למרלין?" שבר בליין את השתיקה המרגיעה.
"להגיד למרלין מה?" שאל ארתור בבלבול ועכשיו במקום להביט על האופק הביט בבליין.
"שאתה אוהב אותו"
ארתור, אשר נראה לא מאמין התנפל על בליין והצמיד אותו לרצפה,כך שלא יוכל לברוח ממנו. "על תדבר על זה יותר לעולם,מבין!" אמר ארתור ובליין רק צחק. "תירגע ארתור, כולם כבר יודעים. אתה יותר שקוף מאוויר!" ארתור הסמיק וקם מבליין.
"מה זאת אומרת כולם יודעים?" בליין הביט בארתור בחיוך קטן והתיישב. "ארתור, זה די ברור לכולם. המבטים שלך עליו, זה שאתה ככול הנראה נצמד עליו כדבורה לצוף."
ארתור הביט בחשש בבליין, ובליין כאילו מבין מה עולה בראשו של ארתור אומר "על תדאג ארתור, מרלין לא מראה סימנים שהוא יודע." ארתור מביט באופק ונושך את שפתיו.
"אני לא יכול לומר לו את זה בליין..." לוחש ארתור ובליין רק מעיף בו מבט מבין.
"אני יודע שזה קשה ארתור, מאוד קשה. גם ככה זה היה ביני לבין קורט. אבל עשיתי את הצעד הזה, ואתה רואה איפה אנחנו היום." ארתור עדיין נראה מודאג.
"אצלנו זה אחרת,בליין. אני לא רוצה לאבד אותו."
"זה לא אחרת ארתור" התעקש בליין "ואתה לא תאבד את מרלין. ארתור, אם לא תנסה אתה לא תדע, ואני יודע שאתה מת לדעת עם מרלין אוהב אותך."
ארתור הרים את ראשו מהקרקע ושאל "בליין, אתה בטח?"
וששחור השיער רק הנהן ארתור הרגיש שזה חובתו הפתאומית לומר מה הוא מרגיש למרלין.
|