זכרונות

היי,

אני צריכה עזרה - תכתבו לי אם כדאי לי להמשיך, או שעדיף שזה פיקצר - זה היה אמור להיות פיקצר, אבל אני רוצה להמשיך אותו... עזרה!

קריאה מהנה,

לונה

 מול הדלת

את עומדת מול הדלת.

את לא יודעת בדיוק למה, אבל את לא פותחת אותה.

את לא יודעת מה את עושה פה, לא זוכרת כלום.

כל מה שאת זוכרת זה שרגע אחרי סיום הסעודה האישה הגבוהה ניגשה אלייך.

"מי את?" שאלה אותך.

משכת בכתפייך. אפילו את זה את לא זוכרת.

האישה בחנה אותך בחשדנות.

"בואי איתי," פסקה. הלכת אחריה.

נכנסתן שתיכן אל תוך משרד מוזר. שם ישב איש עם שיער לבן, זקן ארוך ומבט טוב בעיניים.

"מי את?" שאל גם הוא.

"אני לא יודעת," ענית.

הוא נראה מבולבל מעט.

"מינרווה, הביאי לי את המצנפת," אמר. האישה ניגשה אל אחד המדפים שהקיפו את החדר, הורידה ממנו מצנפת חומה ומרופטת והושיטה את המצנפת לאיש.

"התקרבי אלי," הורה לך. ניגשת אליו, מהוססת.

הוא הניח את המצנפת על ראשך, ואת לא הופתעת לגלות שהיא מדברת אלייך.

"הממ..." היא אמרה. "את אמיצה, בזה אין ספק. את גם טובת לב, אך יכולה להיות גם שאפתנית... שאיפתך להיות שחקנית מצליחה מוכיחה את זה."

הופתעת. שחקנית?

"אך יש לך גם חוכמה לא מעטה. לאן אוכל לשלוח אותך...? הממ... בסדר. סלית'רין!"

כשהורדת את המצנפת מעל ראשך, ראית שהשניים בוהים בך בצורה מוזרה.

"את בטוחה?" שאל האיש. לרגע לא הבנת אל מי הוא מדבר, אך אז הוא הניח את המצנפת על ראשו.

שקט. חשבת שהמצנפת מדברת.

"זו כבר הפעם השנייה שעשית משהו בסגנון הזה, ואני מייעץ לך שהיא תהיה גם האחרונה." קולו של האיש נשמע רגוע ונעים, אך את חשת שיש בו משהו כעוס.

כנראה שהמצנפת הזו לא אמורה לטעות.

האיש הוריד את המצנפת מעל ראשו.

"גריפינדור," בישר לאישה בעייפות. האישה פערה את פיה. "שוב? כמו במקרה של פוטר?"

לא הבנת על מי הם מדברים, ולבסוף האיש הבחין בכך.

"שמך יהיה סקרלט מון," סיפר לך.

"אדוני, מי זה – " התחלת לשאול, אך הוא הבין את שאלתך עוד לפני שסיימת אותה.

"פוטר? זהו הארי פוטר, כמובן. הוא מבוגר ממך בשנה, אך אני מניח שתכירי אותו במהרה. אם את מעוניינת בכך, השתדלי להתחבר עם ג'יני וויזלי. לילה טוב, סקרלט."

את והאישה יצאתן ממשרדו של האיש.

"סליחה?" שאלת בחשש.

"כן?" האישה הסבה אליך את מבטה.

"את ופרופסור דמבלדור – " הופתעת מאוד לגלות שאת זוכרת איך קוראים לאיש זר שמעולם לא פגשת, ואילו בשמך שלך אינך מצליחה להיזכר.

"את ופרופסור דמבלדור דיברתם על משהו שנקרא 'גריפינדור'. תוכלי להסביר לי - ?"

האישה נאנחה, והתחילה לספר לך על הבתים בבית הספר.

"...ובכן, המצנפת מיינה אותך לבסוף לבית גריפינדור," סיימה האישה את ההסבר באנחה. "אני היא ראש הבית, והמורה לשינויי צורה. שמי פרופסור מקגונגל."

היא הובילה אותך אל הדלת מולה את עומדת עכשיו.

את לוקחת נשימה עמוקה, ומניחה את ידך על הידית.

הדלת נפתחת.

		הפרק הבא