אין לי שום זכויות על הארי פוטר הכל שיך לג'י קי רולינג ולמפית שעליה כתבה ברכבת :)
הרמיוני התהלכה בשקט ברחובות לונדון, לא היו הרבה אנשים בחוץ והיא הרגישה שהיא זקוקה לאוויר צח ומרענן שיאפס אותה. היא ורון יצאו ביחד כבר שנתיים, ובביתו החדש של הארי לפני כמה רגעים בפני ג'ורג', ג'יני, מולי וארתור הוא הציע לה נישואים.
"אני רוצה לשאול אותך משהו" רון הכריז באמצע הסלון עם שתי אוזניים מאדימות וחיוך מדבק שמאפיין את כל בן משפחת ויזלי " הרמיוני ג'ין גרינג'ר, האם תתחתני איתי?" הוא שלף מכיסו את הטבעת הקטנה והושיט להרמיוני כמצפה מימנה לקחת אותה. היא חששה שזה עומד להגיע היא הבחינה שהארי ורון השתתקו בימים האחרונים כשנכנסה לחדר. היא אוהבת את רון אבל היא הבינה שזאת לא אהבה שתספיק למשך חייהם הוא עקשן מידי, חסר טקט, ומבולגן באופן קטסטרופלי והיא לא יכלה לסבול את זה, היא אהבה אותו אבל לא בצורה שחשבה, לא בתור בן זוג אלה בתור החבר הכי טוב כפי שהוא היה פעם והיא לא ידעה איך להסביר לו את זה. אחרי שהוא הציע לה היא מלמלה מילים לא ברורות שהיו אמורות להיות "אני לא יכולה לענות לך בחיוב אני מצטערת" וברחה מן הבית במהירות עד כדי כך ששכחה את המעיל שנשאר תלוי במתלה המעילים רחוק מן גופה שסובל כנגד האויר הקר של לונדון החורפית. היא החליטה בסוף להתעתק לאיזה פונדק נחמד ולשתות כמה כוסות של ויסקי אש מחמם, אולי היא אפילו תישאר לישון שם מכיוון שרון כנראה יחכה לה בבית שלה עם הפנים נבגדות שאיתם פחדה כל כך להתעמת.
-בפונדק-
"אתה לא תאמין" הרמיוני אמרה בקולניות למרות שניסתה ללחוש זאת לאיש שנראה דיי מטושטש. הוא התיישב לצידה אחרי הכוס השלישית שלה אך הוא לא דיבר אליה כלל (שתיית אלכוהול לא הייתה אף פעם לא הצד החזק שלה). הרמיוני גיהקה וחייכה חיוך שדמה באופן מפחיד לחיוכו של החתול מצ'שייר, "יש לי סוד שריטה סקיטר החיפושית הייתה מוכנה לה להשים בעמוד הראשון" היא הכריזה . "מה את אומרת" הייתה התעניינות קלה בקולו החלקלק "מעוניינת לספר?" הרמיוני הזיזה את ראשה בחוזקה מעלה ומטה "שמרתי את זה בסוד הרבה זמן אז כן!". הרמיוני התקרבה אליו עד ששפתיה נגעו בלחיו ואחת מידיה נחה על כתפו בכבדות בכדי שלא תיפול. "רון חושב שהוא לקח את הנשיקה הראשונה שלי" היא אמרה כאילו היא עומדת להתפוצץ מצחוק "אבל זה לא הוא וגם לא ויקטור קרום, זה –" אחת מן אצבעותיו של הזר הונחה על שפתיה בכדי להשתיקה. "אני יודע מי זה, יותר מעניין אותי אם הוא מנשק טוב." קולו היה קרירות טהורה אך רצינית, אבל הרמיוני הייתה עסוקה יותר בלהילחם בבחילה שהשתוללה אצלה בבטן במקום לענות לשאלה הפשוטה ששאל. הוא הסתכל עליה באופן מבועת כשהבין מה היא מתכוונת לעשות, היא הפנתה את פניה אליו ולאחר כמה שניות אותה בחילה הפכה לבסוף לקיא על חולצתו של הזר שכלל את מה שאכלה מוקדם יותר בביתו של הארי.
----------------------------------------------
אשמח לתגובות או להצעות :)
|