זה עובר בדי-אן-אי

לילי פיהקה, הינשוף שמולה סירב לשנות את צבעו, החום אפור נשאר בהפגנתיות ואף לא נוצה אחת הפכה ללבנה. הינשופים של חברותיה כבר החליפו צבע, אבל לא היה לה אכפת אפילו בטיפה. למען האמת היא לא השקיע מאמץ גדול במיוחד כדי לשנות מציאות זו. המיטה קראה לה, מבטיחה שנת צהריים מתוקה. יש לה תפוח בחדר, הוא יכול להחליף את ארוחה האמצעית של היום. היא תלך למיטה, ותניח את הראש על הכרית ותשלים חלק מהשעות שהלכו לה לאיבוד בלילה....

אולי היא תצליח להישאר ערנית בשאר היום.

שולחן העץ שלה מעולם לא היה נראה מזמין יותר.

הינשוף המה ברכות.

כמעט כמו שיר ערש.

היא רק תניח את הראש על היד לרגע, הלחש לשינוי הצבע נשמע כמו יחידה אחת באלף קולות שונים וטונים אחרים כשאחרים המשיכו לתרגל.

"חמש נקודות יורדות מגריפנדור מיס פוטר." לילי קפצה, כן, הפרופסור יכולה להיות שעון מעורר מעולה. אך חבל שהשעון הספציפי הזה הוריד נקודות.

"אני לא זוכרת שנתתי הפסקה מוקדמת, לא בעוד הינשוף שלך מסרב להיות לבן."

"אממממ." לילי התבלבלה, "רק חשבתי על הדקויות של הלחש, אני עוד מתקשה עם ההקזות ללטינית."

"תחשבי בזמן שאת מנסה. השרביט מקומו ביד שלך, לא על השולחן."

לילי מלמלה סליחה בלחיים אדומות. פרופסור בנג הסתובבה לענות על שאלה בצידה השני של הכיתה ולילי בהתה במורתה בלי לזוז.

"פרופסור?" היא מצאה את עצמה אומרת, "אני יכולה ללכת למרפאה?"

ג'יין בנג הביטה בה ארוכות, "עצלות ועייפות הן לא סיבה לצאת משיעור."

"הן לא הסיבה פרופסור." לילי עטתה את המבט הכי ישיר שלה. היא יודעת לשקר, אפילו טובה בזה. אבל במקרה שלה הבעיה הייתה אמתית. אחיה היה שם.

אלבוס, אולי יותר מכול שלושת ילדיו של הארי, ירש יחד עם העיניים של אבא גם חלק נכבד מהסיוטים שלו.

והם לא היו מוגבלים רק ללילה.

אז ללילי, כאחות קטנה שגדלה מהר, ידעה שצריך רק לחבק אותו, ולהבטיח לו שהוא לא אבא.

ואין יותר ממה לפחד.

ג'יימס לא היה יעיל מול הסיוטים של אלבוס. הוא רצה לעזור. באמת. אבל הוא ראה את אלבוס מתקפל לכדור קטן קטן מאז שהיה בן חמש.

לדעת לילי הוא פשוט חווה שיתוק מגיל קטן והוא לא הצליח לשחרר.

כן, הסיוטים של משפחת פוטר הפחידו את כולם.

אז היא הייתה זו שליטפה את שערו של אחיה, וסבלה איתו לילות ארוכים ולחים שבסופם הוא לא ידע להגיד מה עבר לו בראש באותם שעות מוטרפות.

והיא אף פעם לא אמרה לאף אחד.

כמובן, אנשים ראו את אלבוס נעלם מדי פעם. ומקגונגל הקשישה ידעה ששאריות של קסם אפל זרמו בדי אן אי של הבן האמצעי של הארי.

לקח לו שעות להתאושש.

גם אם היא רק בשנה השלישית שלה ואל גדול ממנה בשנתיים. גם אם הוא כמעט לא זוכר שהיא מלטפת את מצחו. היא יודעת שזה עוזר שהיא שם.

אמא הרי עושה בדיוק אותו דבר כשאבא מתקפל.

שני ירוקי-העיניים סובלים משאריות של לחשים אפלים בגלל המלחמה, בגלל שאבא היה נחוש לנקות את בטניה משאריות של קסם אפל, ועל הדרך חשף את עצמו לכול כך הרבה ממנו.

אבל זה לא אשמת אבא.

ובוודאי שאלבוס לא אשם.

הם פשוט סובלים מסיוטים.

		הפרק הבא