על הרכבת

ליאו ירד באבירות מפסטוס, והושיט יד לקליפסו, לעזור לה לרדת.

"אני לא צריכה עזרה," היא אמרה בטון שתמיד אמרה בו- אני לא מואהבת בך, ליאו ואלדז.

היא ירדה בתנועה חלקה מהדרקון. 

"אז... איפה אנחנו?" היא אמרה והביטה סביבה.

"אנחנו, אממ-... בדיוק ב..."

"נאבדנו?"

ליאו גירד את שערו במבוכה. "לא, לא!" הוא נופף בידו בפראות. "אני יודע איפה אנחנו, אני פשוט לא יודע להסביר לך!"

קליפסו שלחה בו מבט מערער, והוא פלט באנחה: "כן, טוב, נאבדנו. מרוצה?"

"לא כל כך. אמרתי לך שאני צריכה להטיס את פסטוס!"

"זה לא אשמתי!" מחה ליאו מייד.

"טוב, אני ישאל מישהו איפה אנחנו."

קליפסו התקדמה לעבר גדוד אנשים שעמד בזווית ראייתם, וליאו נשאר במקומו, מקווה שהעירפול משפיע על בני האדם והם לא רואים דרקון ארד בגודל מלא. ליתר בטחון, הוא לחץ על הכפתור והפך את זה למזוודה.

קליפסו חזרה לאחר דקה, מתנשפת.

"אל תשאל אותי מה קרה!"

ליאו הביט בה, אבל לא ענה.

"אמרתי לך, אל תשאל אותי!"

ליאו תירגם את זה במוחו ל- בבקשה תשאל אותי, אני מתה לספר לך.

"מה קרה?"

"אתה לא תאמין איפה אנחנו!"

ליאו הביט סביבו, מנסה לזהות. החבורה שקליפסו דיברה איתם התקדמה לכיוונם, וליאו הצליח לראות שזה נערים בערך בגילם- ליאו בן שבע עשרה, וגם הנערים שם נראו בסביבות הגיל הזה.

הוא זיהה פסי רכבת לפניו. זה תחנת רכבת. הוא לא הבין למה קליפסו מתרגשת כל כך. סך הכל תחנת רכבת.

"אז... את מתכוונת לספר לי?"

"אנחנו בתחנת רכבת!" היא הודיעה בחגיגיות.

ליאו גילגל את עיניו. תחנת רכבת זה לא דבר כל כך מרגש, ואז חזר בו. קליפסו לא הייתה בעולם הזה במשך שנים. כשראתה את היבשה פעם ראשונה, התלהבה. כשראתה ציפור וכלב, היא התלהבה. אז למה שמתחנת רכבת לא?

"טוב, אז באיזה ארץ אנחנו?"

"לונדון."

"אני בעד שנעלה על רכבת, ופשוט... נגיע לאיפשהו. ואז ננסה לעשות שם הרפתקאות!"

קליפסו הביטה בו. "הרפתקאות שלא כוללות מלחמות?"

"לא, לא," ליאו מיהר להרגיע אותה. "הרפתקאות שכוללות פתיחת מוסך, מטקות על החוף, דברים כאלה, כיפיים."

קליפסו הביטה בו במבט ארוך וקשוח, שלאט-לאט התרכך.

"טוב. ומה עם החברים שלך?"

"הם- טוב, הם יחכו, לא? את חיכית- כמה אלפי שנה? בואי נראה אם הם יחכו יותר ממך!"

ליאו הסתכל על השעון, בדיוק כששמע ציפצוף רכבת, והחל להריח את העשן.

"הרכבת הגיע!" הודיע ליאו בחגיגיות לקליפסו. "יש לנו כסף?"

קליפסו חיפשה במזוודה-דרקון-פסטוס, והוציא ארנק גדוש בכסף.

"כן! תודה, פסטוס."

"אז בואי נעלה," אמר ליאו, וגרר את המזוודה מאחוריו. הם טיפסו בקלילות ורגע לאחר מכן הם היו על הרכבת.

ליאו הסתכל אחורה, והביט לרגע ארוך על התחנה. מאות ילדים קטנים עד נערים בגיל שלו התקרבו לרכבת ועלו עליה.

"הולך להיות מפוצץ," הוא אמר. "בואי נתפוס מקום," והפנה את ראשו לכיוון קליפסו. בלי לשים לב לכלום.

בלי לשים לב שלרוב הילדים שעולים לרכבת יש חיות מחמד כמו ישופים בכלוב. בלי לשים לב שלא גובים מהם כסף על הנסיעה. בלי לשים לב שלרוב האנשים יש חלוקים שחורים ומוזרים. בלי לשים לב שאין אנשים שגדולים מגיל שבע עשרה.

בלי לשים לב למספר המוזר של הרציף. רציף תשע ושלושה רבעים.

*****************

תגובות??

		הפרק הבא