וולדמורט לא נולד!

״הארי, יקירי ! תרד למטה, כבר מאוחר!״׳, קראה לילי פוטר, בבוקר הראשון בספטמבר.

״אני כבר בא!״, ענה לה הארי, שני קומות מעליה, ״ראית אולי את המטאטא שלי, אמא?״

״הנה הוא כאן, הארי!״ אמר בקול ג׳יימס בעוד הארי ירד למטה, לארוחת הבוקר.

״תודה אבא״,אמר ולקח את המטאטא מידיו של אביו.

הארי אכל במהירות את ארוחת הבוקר, ורץ במהירות לחדרו. ״אמא! אבא! כמעט שכחתי- תלמידי השנה השלישית יכולים לצאת לעיירת הוגסמיד!״, קרא וירד למטה ובידיו מכתב. הוא הביט בפניה של אמו במבט מתחנן,״ אני יכול לצאת נכון?״

"כמובן, מה השאלה!״, קרא ג׳יימס ומיהר לחתום על הקלף. לילי עדיין הסתכלה על הארי במבט בוחן וספקני. לבסוף היא אמרה בקול שקט,״ אני רק מקווה שלא תעשה שם בלאגן כמו אבא שלך..״

מה זאת אומרת ׳כמו אבא שלך׳?״, אמר ג׳יימס. ״היית עושה שם בלאגן בסדרי גודל עצומים, ג׳יימס! אני אפילו זוכרת פעם אחת עם הפרופסור מקגונגל..״ והמשיכה בצחוק. הארי כבר ידע להתעלם מהוריו כשהם התווכחו כך. הוא עלה לחדרו כדי

להוריד את המזוודה שלו ואת הכלוב של הדוויג (כשהיא עצמה הייתה יוצאת מהבית לעיתים קרובות). כשירד למטה הוא תפס את הוריו באמצע נשיקה. ״היי, אמא, אבא!״׳ צעק והסתובב לאחור ואף השמיע קולות של גועל.

״אל תדאג בחור״, אמר אביו בחיוךועזר לו להוריד את הכל למטה, ״עוד כמה זמן אתה כבר לא תחשוב שנשיקה זה דבר מגעיל״.

הארי לא כ״כ הבין למה הוא התכוון אבל הנהן.

״הגיע הזמן״, קראה לילי, הרימה את המטאטא של הארי (אש המחץ), ויצאה מהבית אל המכונית. 

כשהגיעו לתחנת קינג קרוס, משפחת וויזלי ומשפחתה של הרמיוני כבר חיכו להם שם. ״שלום!״, אמרו כולם ועברו אחד-אחד אל רציף תשע ושלושה רבעים.

הארי, רון, הרמיוני, ג׳יני, פרד וג׳ורג׳ עלו לרכבת ומצאו תא לשבת בו, ואילו פרסי נשאר על הרציף כדי לדבר עם הוריו. 

לבסוף, גם הוא עלה על הרכבת והם התחילו בנסיעה. כולם נופפו לשלום אל קבוצת האנשים שעמדו על הרציף. לפתע, אמה של הרמיוני רצה לכיוון הרכבת ובידיה נשאה את - קרוקשנקס.

הרמיוני הופתעה (וכמותה כולם) על כך ששכחה משהו, תפסה את חתולה וצעקה לאמה ״תודה!״ רגע לפני שהרכבת פנתה ונעלמה מן העין.

כשכולם התיישבו על הספות הנוחות ברכבת קרורשנקס ניתר אל רגליו של רון, שליטף אותו מאחורי האוזן (קרוקשנקס גרגר בהנאה).

לאחר של כרבע שעה של דיבורים ורכילויות, נגמרו להם נושאי שיחה (כי בקיץ שמרו על קשר הדוק ואף ביקרו בביתו של השני).

״ממתקים מתוקים!״, קראה המכשפה הזקנה שעברה לחד תאם. ״תביאי לי בבקשה ברטי בורטס בכל הטעמים,

המסטיק הכי מתנפח של דרובל, צפרדעי שוקולד, ו.. אממ.. עוגיות דלעת״, אמר הארי,״ שש מכל דבר בבקשה״. המכשפה הופתעה מכמות הממתקים שביקש ורוקנה את חצי העגלה כשהביאה לו את שרצה. ״תתכבדו!״, קרא הארי וכולם הסתערו על הממתקים. ״ההורים הוסיפו לי דמי כיס השנה״, אמר בתגובה למבטיהם השואלים של הוויזלים. כשכולם כבר היו מלאים, הביטו כולם בתחרות הקפיצה לגובה שערכו צפרדיהם של התאומים. כדי להוסיף קצת אווירה של מתח הם הכניסו לעניין גם

הימורים. ״אם של פרד מנצחת אתה מביא לי עשרה חרמשים?״

שאל רון את הארי. ״התערבנו״, אמר הארי והשניים לחצו ידיים מתחת למבטיה הנוזפים של הרמיוני. היא מצידה פתחה בשיחה נסערת עם ג׳יני על אלרג״ה, בעוד שהארי הבחין שג׳יני מתאפקת שלא לגלגל את עיניה לתקרה. בעוד פרד קופץ

משמחה על כך שניצח והארי העביר לרון עשרה חרמשים, הופיע אדם בפתח התא.

הוא היה לבוש בחליפה אפורה חומה של מוגלגים וחיוך קורן התנוסס על פניו.

״לופין!״ צעקו כולם בשמחה. ״פרופסור לופין״, הוא תיקן אותם. ״מה?! יש!״ שמחו כולם וכעת גם על פניהם התנוסס חיוך. ״ נתראה בבית הספר, תלמידיי״, חייך והלך.

הם דיברו בהתרגשות על לופין (פרופסור לופין) עד שהרמיוני קמה, מסתכלת אל מבעד לחלון ואומרת בהתרגשות מילה אחת.

                                                               ״ הוגוורטס ״.

		הפרק הבא