רמוסיריוס? בערך.

"פוטר!" לילי אוונס צעקה בלחישה בעודה משיגה אותו במסדרון.

לאחר שגייימס השתחרר מההלם המאוד מספק בכך שלילי רצה אחריו במסדרון, ולא להפך, הוא העלה את החצי חיוך 'המעצבן' שלו, לפי איך שלילי ראתה את זה.

"אני צריכה לדבר איתך! ותוריד את החיוך הזה מבפנים." היא אמרה וספק הובילה ספק גררה אותו לאולם האוכל, שהיה ריק היות וזו הייתה שעה בין ארוחת הערב לשינה, וכולם כבר אכלו.

"ובכן, אוונס, במה מדובר?" הוא שאל בתקווה.

"רמוס ובלק!" היא אמרה לו בהתלהבות. לילי נהגה לקרוא לכל הקונדסאים בשם משפחתם, בכדי הדגשת העובדה שהיא לא מחבבת אותם. אבל היא הייתה חברה טובה של רמוס, אז לו היא קראה בשמו הפרטי. היא טוענת שהוא הסיבה היחידה שהקונסאים עדיין לא השמידו לחלוטין את בית הספר.

"כן, מה איתם?" ענה לה ג'יימס בבלבול.

"אתה לא רואה את זה, פוטר? רמוס ובלק!" לילי חזרה כדי להבהיר לו, תוהה איך בנאדם יכול להיות כל כך עיוור ואידיוט.

"אני חושב שאני מפספס משהו, אוונס, תוכלי פשוט להגיד לי במה מדובר?" אמר ג'יימס, קצת ירדה התלהבותו היות וזה לא כיוון השיחה שהיה רוצה שהיא תהיה.

"וואו אתה לא רואה את זה? אתה ממש אידיוט." לילי פסקה בפרצוף בוחן ועיינים מצומצמות.

"וואו, אוונס! בדרך כלל עד השעה הזו את מספיקה לקרוא לי אידיוט לפחות חמש פעמים- וזו הפעם הראשונה היום!" ג'יימס אמר בהתלהבות מזויפת משהו.

"כן, אולי בגלל שהייתי עסוקה בלהבחין ששני החברים הכי טובים שלך מאוהבים לחלוטין!" אמרה לילי והכתה את עצמה על המצח, מתוסכלת מהטמטום שלו.

"על מה את מדברת? אין סיכוי," אמר לה בגיחוך, בטוח שהיא משלה את עצמה. "הם לא... כאלה" ג'יימס סיים את המשפט.

הבעת פניה הבוחנת של לילי נעשתה ברורה יותר ובוחנת יותר ממקודם, בצורה שגרמה לג'יימס אי נוחות, כאילו לילי יכולה ממש לראות דרכו.

"אתה הומופוב." היא ספק שאותו אלה ספק ציינה לעצמה.

"שמעי... הומופוב זו מילה גדולה." הוא אמר לה, מובך מעט. ממש מעט.

"אני פשוט לא חושב שיש סיכוי כלשהו ששני החברים הכי טובים שלי מאוהבים... כאילו... בחייך, הם גרים באותו חדר כבר חמש שנים, הם כמו אחים, איך אפשר להתאהב במישהו שאתה מכיר כל כך טוב?" באמת שג'יימס רק ניסה להיות הגיוני.

לילי מעט הובכה כשהבינה שהמחשבות שלה הופנו ישר לסוורוס, שלמרות שהכירו כה טוב כבר שנים רבות כל כך, התאהב בה, אף על פי שהיא הייתה בטוחה שלעולם לא תתאהב בו בחזרה, אבל הוא הבין אותה למזלה, ונשאר ידיד שלה.

"אם הם היו זוג," לילי התחילה את השאלה, בוחרת את המילותיה בקפדנות, "איך היית מגיב?" להפתעת שניהם, ג'יימס פרץ בצחוק.

"מאיפה הקרצת את זה?" שאל, צוחק.

"תענה על השאלה, פוטר." לילי ביקשה בסובלנות, למרות שהדבר שהכי רצתה באותו הרגע היה להחטיף לילד הזה סטירה מצלצלת.

"לא יודע... את יודעת, אי אפשר להניח שתגיב בצורה כלשהי לסיטואציה, אם היא לא באמת קרתה." ענה ג'יימס בהרהור.

"ובכל זאת?" היא שאלה אותו בהקמת גבות.

"זה לא יקרה, אני לא כל כך בטוח לגבי רמוס, אבל לסיריוס היו כמה וכמה חברות." ג'יימס הציג את העובדה שכל בית הספר ידע.

"אוי תהיה רציני," היא אמרה בנחרת בוז, כשג'יימס הסתכל עליה בהרמת גבה היא המשיכה, "איזה מהמערכות יחסים הללו היו רציניות? איזה מהחברות שלו הוא אהב באמת? ממש ממש אהב?" לילי שאלה.

ג'יימס חשב על זה, תמיד סיריוס היה זורק את החברות שלו אחרי פחות משבוע, מקסימום שבוע וחצי, ואף פעם לא נראה היה לו שזה ממש מפריע לו, לעומת זאת, ג'יימס ידע שלבנות המסכנות לוקח קצת זמן להתגבר. טוב, הוא תמיד בחר את

הבנות השבריריות, לא את אלה שיתנו לו סטירה אם הוא רק ינסה לנשק אותן.

"אוונס, למה שרך-כף יצא אם בנות אם הוא אוהב את רמוס?" לשאלה הזו היה טעם כל כך מוזר וממש לא הגיוני על לשונו.

"אמ... הכחשה?" הציעה לילי במבט מהורהר.

"יודעת מה, אני אברר. אני אברר ואז את תראי שאת טועה." אמר ג'יימס ביותר ביטחון משהרגיש.

"וואו, אתה באמת אידיוט. אבל אוקי, לך על זה." היא אמרה לו ושילבה את הידיים שלה.

"וואו, רק פעמיים. שמעי, לא נראה לי שיצא לי לראות אותך היום שוב, את מעדיפה להשלים את שאר הפעמים או לצבור יותר למחר?" הוא שאל, מתכוון, כמובן, לעובדה שהיום לילי גינתה אותו אידיוט פעמיים פחות מהממוצע היומי.
"משום מה יש לי תחושה שמחר אאלץ להשתמש בזה הרבה יותר. לילה טוב, פוטר." אמרה לילי, ויצאה מהאולם הגדול.

		הפרק הבא