הריב על מאיה

את הפאנפיק הזה אני כותבת עם george weasley

ויתור זכויות לג'יי קיי רולינג ולריק ריירדן (הפאנפיק גם על פרסי ג'קסון).

היה היתה פעם ילדה בשם מאיה. מאיה היתה ילדה רגילה לגמרי, חוץ מהעובדה שהיא לא ידעה לכתוב. כמובן, לכתוב לא היה מקובל בשנים האלו (1958-1959), אבל בכל זאת, רוב הילדים ידעו זאת. אבל אפשר לחיות גם בלי לכתוב. אולי לא ידעתם, אבל היא היתה מאוד מאוד אמיצה. היא אפילו הצליחה להרוג נחש כשהיתה בת שש בלבד! אבל עכשיו היא בת אחת-עשרה.

לפני עשרים שנה, כשהיא עוד לא נולדה, קראו לה מיה, אבל כשהיא נולדה הוריה החליטו לשנות את שמה למאיה. הם חשבו שמאיה זה שם יפה, ושם יפה לילדה מכוערת היה באופנה בימים האלו.

ביום ראשון, יצאה מאיה מביתה והלכה להליכה. היא אהבה ללכת להליכה, בגלל שתמיד היתה יכולה לפגוש את חבריה בזמן שהיא עוברת ליד הכנסיה, וליד בית-הספר, וליד הספרייה. בגלל ש... איך נגיד את זה, היא לא היתה יפה במיוחד, לא היו לה הרבה חברים. לכן בעלי החיים היו החברים הטובים ביותר שלה. הם היו כל-כך מרוכזים ביופי של עצמם, שלא היה אכפת להם שמי שמדבר אתם מכוער.

ביום ראשון ההוא היא פגשה את החתול האהוב עליה, ברדיל. ברדיל היה החתול היפה ביותר שהיא פגשה, והוא גם ידע לדבר. כשהיה בן שלוש שנים הוא כבר דיבר כמו ילד בן חמש. הוא היה מאוד בוגר יחסית לגילו.

"בוקר טוב!" אמרה מאיה לחתול. אבל החתול התעלם ממנה. זה לא היה אופייני לחתול להתעלם ממנה. היא חשבה שהוא לא שמע אותה, אבל המשיכה בדרכה. הפעם היחידה חוץ מזאת שהחתול התעלם ממנה היתה כשהיתה בת שבע, והיא אמרה לו שהוא מאוד יפה. הוא הסמיק, אבל לא אמר כלום. חוץ מהפעמים האלה החתול מאוד אהב לדבר.

מאיה היתה מאוד בודדה. כשהיא הלכה לבית הספר כל הילדים צחקו עליה, בגלל שהיא לא היתה יפה במיוחד, כמו שהזכרתי למעלה. היא רצתה להוכיח להם שגם אם היא לא יפה, היא חכמה. אבל זה אף-פעם לא הצליח לה, כי היא גם לא ידעה לכתוב.

היא כל-כך שמחה כשקיבלה את המכתב מבית הספר החדש, אבל אחרי שאמא שלה הקריאה לה אותו היא היתה בטוחה שזאת מתיחה. הילדים בבית הספר אהבו למתוח אותה. 'בית ספר לכישוף ולקוסמות... עוד פעם ג'יימס מנסה לעבוד עלי'. חשבה לעצמה. ג'יימס היה תלמיד בבית הספר שבו למדה.

אבל למחרת הגיע עוד מכתב, כמו הקודם. היא עדיין לא האמינה שזה אמתי. למה שבית-ספר לקוסמים ירצה לקבל אותה? היא אפילו לא יודעת לכתוב. אבל ביום הבא הגיעו עוד שני מכתבים, ואחר כך עוד עשרה מכתבים. ואחר-כך כל-כך הרבה מכתבים שהיא לא יכלה לספור אותם. 'לג'יימס אין מספיק נייר בשביל זה.'  חשבה. היא החליטה לשאול את הוריה  מה הם חושבים על זה.

"מישהו מנסה לעבוד עליך." אמר אביה.

בדיוק אז דפק מישהו בדלת. יותר נכון, דפק על הדלת. הדלת נשברה.

"מצטער על זה." נשמע קולו של הענק. "אני האגריד."

תגובות, תגובות,

ותגובות!

		הפרק הבא