איי לאו יו, ג'יניש
הארי הסתובב ב'מחילה' חסר מנוח. הוא לא ידע איך לומר לה את רחשי ליבו... הוא לא ידע איך תגיב...
הרמיוני באה אליו כבר שלוש פעמים לבדוק שהוא בסדר ולהרגיע אותו שלא קרה כלום. היא ידעה. כבר בשנה השישית אמרה לו שהיא יודעת.
בסוף אותה שנה הוא הרגיש הכי פחות-טוב וטוב יחד. הוא התנשק עם ג'יני, (מול כולם - ניחא...) ודמבלדור מת.
מה יהיה עכשיו?
____________________________________________________________
באחת בצהריים התלבש הארי סוף-סוף וירד למטה.
האחים וויזלי שיחקו בטאקי מתפוצץ ורון והרמיוני בשח קוסמים. ג'יני ישבה בצד וקראה את המגזין 'אהבה היא אש לנערות'.
הארי התיישב לידה וחיבק ביד אחת את גבה. רון הסתכל והיה נראה שהוא מקנא בהארי על האומץ שלו לעשות דברים 'סקסיים' בפומבי.
ג'יני הסתובבה אל הארי והניחה את ראשה על כתיו החסונות של הארי. ריח הבושם שלו 'צ'קסירפו' היה משכר.
היא שעפה את הריח עמוק לתוכה והתרפקה על הארי בנוח. "ג'ינישו, בואי רגע ללמעלה." ביקש הארי.
ג'יני הסכימה וקמה. הם עלו יחד למעלה לחדרו של הארי. "ג'יניש," התחיל הארי "כבר המון זמן שאני רוצה לומר לך את זה:
איי לאו יו, ג'יניש... אני אוהב אותך בכל ליבי, בכל מאודי...
את כמו אוויר לנשימה בשבילי..." ריח הבושם של ג'יני קרב אל הארי. היה לה ריח של וורדים. היא התקרבה עוד, ועוד.... עד ששפתיהם התגשו.
זוהי הייתה נשיקה צרפתית ארוכה וקסומה. היא הרגישה כמו שעות והארי לא רצה שהיא תגמר לעולם.
"גם אני אוהבת אותך" אמרה לו ג'יני כשהתנתקו. הלב שלה דפק במרץ רב.
בחיים היא לא הייתה כל-כך קרובה למישהו. הם נצמדו הכי חזק וקרוב וצמוד שיכלו ודיברו שעות על גבי שעות (עם הפסקות לנשיקות, כמובן).
השעה הייתה שמונה בערב כשהם ירדו. הארי, עם צוואר פרצוף ובכללי - גוף - מלא באודם וורוד וג'יני, סמוקת לכיים.
_______________________________________________________
להארי בחיים לא היה יום טוב יותר.
|