קוסמת בטעות

ווהו פרק לא בערב.

אולי אני אכתוב עוד אחד היום, אבל יש לי שיעורי בית אז לא בטוח.

בכל מקרה,

תשתדלו להנות,

אלה.

---------

שיעור לחשים עמד להתחיל שעה מאותו הרגע, והשרביט שלי היה מוכן.

בדקתי אותן עוד כמה פעמים, בזהירות.

״אינסנדיו!” צעקתי.

באצבע אחת, בתנועה בלתי מורגשת, הדלקתי את האש.

מאושרת, חייכתי, אספתי את ספריי והתכונתי לשיעור תולדות הקסם.

••••

״...וזו הסיבה לתחילת מהפכת זכויות הגובלינים, שהובילה לשינוי המעמד שלהם בעולם הקוסמים. בשיעור הבא נלמד עלמה שעבר עולם הקוסמים לאחר המהפכה. נא להכין סיכום של חמישים סנטימטרים על המהפכה, הגורמים שלה, הנסיבות, והתוצאה.״ פרופסור בינס סיים את השיעור ורוב התלמידים פלטו אנחות רווחה, ואז עצב כששמעו מחבריהם מה היו שיעוריהבית. 

אני, בשונה מרוב התלמידים בשיעור, הקשבתי. שמחתי לדעת עוד ועוד מידע על עולם הקוסמים, ותמיד הייתי הראשונהלהכין את שיעורי הבית או לענות לשאלות בהרצאות המשעממות למדי מלאות הפרטים היבשים של רוח הרפאים. 

אליסי, כמובן, לא טרחה להקשיב מהסיבה שהיא ידעה את כל היסטוריית הקוסמים בע״פ. 

היא כתבה לעצמה כמה הערות במהלך השיעור, מנסה להראות מתעניינת, אך היה ברור שהיא תוהה בנושאים אחריםלחלוטין. 

הלכתי אל פרופסור בינס, והנחתי על השולחן את שיעורי הבית מהשיעור הקודם, סיכום של שתי מגילות קלף על היווסדותענף הקווידיץ׳ ועל ספורט קוסמים. זה לפחות, היה נושא מעניין יותר ממהפכת הגובלינים.

הוא חייך אלי בשמחה, מתרגש שמישהו מקשיב בשיעורים שלו.

״כל הכבוד, אסטן, באמת״ הוא אמר, ופנה אל הכיתה. ״קחו אותה כדוגמא טובה״

ואז חשב מעט, ואמר ״עשר נקודות רייבנקלו!״

אליסי הסתכלה עלי בלגלוג. ״להצליח בתולדות הקסם, באמת, אס?״

הנהנתי, ועניתי לה באותו הטון. ״את זוכרת שאני בת מוגלגים, כן?״

היא הנהנה. ״נכון, לא יזיק לך קצת ידע כללי״ היא אמרה, והלכה משם.

הרגשתי שהיא מקנאה, וקיוויתי שזה לא יתפתח לריב. שמחתי שיש לי חברה אחת במקום המוזר הזה.

••••

״ועכשיו, עקבו אחרי ההוראות. ערבבו את שורשי הג׳ינג׳ר, כן! בדיוק, לא, מיס דורנר - לא, עם כיוון השעון! תסתכלי עלהקדרה של מיס ריילנד.״ אמר פרופסור סלגהרן, רוכן מעל הקדרה שלי.

״אסטן ריילנד, כל הכבוד. תסתכלו על הצבע, הכחול העמוק״ הוא שיבח אותי.

״תוכלי להסביר למיס דורנר שלצדך לאיזה כיוון לערבב את שורשי הג׳ינג׳ר?״

״כן, פרופסור סלגהרן״ אמרתי בחיוך, שמחה מהצלחתי.

הסתכלתי על הקדרה של אליסי. ״לא, את צריכה לחתוך את כנפי העטלף קטן יותר, עשית חיתוך ממש גס!״ אמרתי לה, נחרדת מהנוזל הירוק שהחל לבעבע בקדרה שלה לצידי. 

מיהרתי להתרחק. זה היה נראה כאילו זה עומד להתפוצץ, וברגע האחרון פרופסור סלגהרן הצליח לתקן את זה, והביט בהבזעף.

״מתחנפת למורים, מה?” אמרה לי אליסי בלעג.

״לא, פשוט מנסה להצליח.״ עניתי לה שוב באותו הטון.

היא גלגלה עיניים. ״אוי אסטן המושלמת! נראה איך תהיי בשיעור לחשים!” 

״באמת תראי״ עניתי לה, והלכתי, מגישה לסלגהרן את הקדרה שלי, שהציג אותה בגאווה לכל הכיתה.

״עשרים נקודות לרייבנקלו!״ הוא הכריז בפני כולם, וכמה תלמידים רייבנקלואים מחאו לי כפיים.

••••

שיעור לחשים הגיע, באמצע היום, אך גם השיא. 

למזלי הרב, פילטיק לא שינה את דעתו, והסביר לכולם שילמד את כישוף האש.

״שלום, אנא התיישבו. צהריים טובים לכולם. אני מקווה שהתאמנתם על הכישופים לומוס ונוקס, והיום נמשיך לכישוף קצתיותר מתקדם. היום ניצור אש, בעזרת הכישוף אינסנדיו. כולם, אנא חזרו אחרי: אינסנדיו!״

״אינסנדיו!״ נשמעה קולה של מקהלת הכיתה, ובתוכה, קולי.

״אינ-סנ-די-יו, אנא הגו את זה נכון.״ אמר פליטיק.

״אינ-סנ-די-יו״ ענו הכיתה.

״עכשיו, לפני שנמשיך לניסוי הלחש, אני רוצה שתתרכזו באש, ותחשבו עליה. אתם צריכים ממש להרגיש את האש ולדמייןאותה בשביל הלחש, וכמובן, להתרכז. אנא השארו בשליטה על הלהבה שלכם, ואל תנסו להגדיל אותה יותר מדי, וכמובןשאל תבהלו אם תפרוץ מקצה שרביטתכם להבה קטנה.״

כולם התרכזו, והביטו בשרביטים שלהם.

אליסי הסתכלה עלי בהתנשאות. ״לפחות בשיעור אחד תיכשלי״ 

אני החזרתי לה את אותו המבט, הסתכלתי על השרביט, והכרזתי: ״אינסנדיו!״

בתנועה הבלתי מורגשת עליה התאמנתי, הדלקתי את המצית, והאש החלה לבעור בקצה שרביטי.

״באמת,״ אמרה אליסי, ״זה בטח ממש קל אם את מצליחה!״

״אינסנדיו!״ היא קראה, וניצתה אש בהירה שכבתה תוך שניה.

״בטח משהו פה לא בסדר״ היא אמרה, וקראה שוב ״אינסנדיו!״

שוב ניצתה להבה קטנטנה, וכבתה.

״כל כך קל, הא? נדמה לי שאת לא מבטאת את זה נכון. אומרים אינ-סנ-די-יו, לא אינס-אנ-די-יו!״

״לא נכון, את טועה״, היא אמרה, מסרבת להכיר בזה שצדקתי.

״אינס-אנ-די-יו!״ היא המשיכה את טעותה, ואז פליטיק התקרב אליה.

״מיס דורנר, מבטאים את זה אינ-סנ-די-יו״ הוא אמר, והמשיך אל תלמידים אחרים.

הבטתי בה במבט של את-רואה-שצדקתי, והיא התעלמה.

השיעור המשיך, ורוב התלמידים הצליחו בערך כמו אליסי.

לבסוף, פילטיק קרא לי אל קדמת הכיתה, וביקש ממני להדגים לכולם את הלחש.

״אינסנדיו!״ צעקתי, והצתתי את הלהבה.

״כל הכבוד, מיס ריילנד!״ אמר לי פילטיק בגאווה, ״עשרים נקודות לרייבנקלו!״

קארי מחאה לי כפיים בהתלהבות. ״יום אחד, וכבר חמישים נקודות! את אדירה!״

חייכתי בביישנות. כל הרייבנקלואים הריעו לי, ויחד איתם יצאתי מהשיעור, סמוקה ומתרגשת.

••••

אחר כך, חזרתי פנימה אל השיעור ושאלתי את פליטיק על הלחש הבא, והוא סיפר לי שמדובר באגוואמנטי, כישוף המים. תהיתי איך אני אמורה ליצור מים, ובעודי חושבת, אליסי נכנסה פנימה וגררה אותי איתה החוצה.

״מי את, אסטן? איך קוראים להורים שלך? איפה את גרה? מה התחביבים שלך! אני לא יודעת כלום עליך, ואת יודעת הכלעלי. יש לי הרגשה שאת מסתירה משהו גדול, ואת עומדת לספר לי עליו, עכשיו.״

לפני היום הזה, הייתי אולי מספרת לה, סומכת עליה. אבל כעת, אחרי אירועי היום הזה, חששתי שהיא תנצל את זה כנגדיותסגיר אותי.

ניסיתי להתחמק. ״את יודעת מי אני, להורים שלי קוראים מארק וסופי ריילנד, מוגלגים.״ המשכתי ודבקתי בסיפור הכיסוי שלי. ״אני גרה בקזינגטון, לונדון, הבית שלי ממש צמוד להייד פארק.״

היא הנהנה, אך לא נראתה מרוצה.

״את כבר יודעת את זה, לא?״ המשכתי. ״הכל בסדר היום?״

היא הנהנה, והיה נראה לי שנגמרו לה השאלות. להיום. ״לכי, אס”, היא ביטאה את הכינוי בלעג. ״עוד אגלה מי את באמת״היא לחשה לעצמה, ואני עשיתי כאילו לא שמעתי.

••••

לאחר שהצלחתי להשתקע בהוגוורטס, היה עלי לנצל את הזמן שלי היטב, עד שכמו ששמעתי, דמבלדור ושאר המורים יגלואת תכסיסי. החלטתי להתחיל לחקור בהוגוורטס, לדבר עם רוחות הרפאים והתמונות, ומהפחד, החלטתי להתחיל עםהתמונות. יצאתי אל המסדרון, ופניתי אל דיוקן של אישה שהיתה נראית לי נחמדה למדי. היא חייכה אלי.

״היי, אני אסטן, איך קוראים לך?״ ניסיתי לפתוח איתה שיחה.

״אני, אני מיס איידריאר, למדתי כאן בבית הספר, ברייבנקלו, והייתי אחת מהקוסמים שהובילו ותמכו במחאת הגובליניםהראשונה. אני לא ממש יודעת למה תלו דיוקן שלי כאן, אבל ממש משעמם להיות תמונה. נחמד שבאת לדבר איתי, אסטן!״

חייכתי אליה בחזרה. כל מה שהיה חסר לי היה ללמוד מחדש על מהפכת הגובלינים הראשונה. אבל ניסיתי להתיידד איתה, ואולי היא גם תוכל לעזור לי בשיעורי הבית.

״באמת?” אמרתי בהתלהבות, כנראה מוגזמת מדי.

״כן,״ היא אמרה בשמחה שמישהו רוצה להקשיב לה. ״את רוצה שאני אספר לך על זה?״

״אני אשמח,״ אמרתי לה. ״בדיוק היום קיבלנו שיעורי בית בנושא״

״אני יכולה לעזור לך? מה את צריכה לעשות?״

״פרופסור בינס אמר שאנחנו צריכים לכתוב סיכום של חמישים סנטימטרים על המהפכה, הגורמים, הנסיבות והתוצאה.”

מיס איידריאר מחאה כפיים בהתלהבות. ״תודה! כל כך משעמם להיות כאן לבד!״

נכנסתי בחזרה לחדר המועדון של רייבנקלו, וחזרתי אל התמונה המשועממת למדי כשבידי עט נוצה ומגילת קלף. 

ואז היא התחילה לדבר על המהפכה, ולמרות שהיה מעניין למדי לשמוע על הקרבות שהתחוללו ממישהי שממש היתה שם, נאבקתי שלא להירדם. זה הזכיר לי את השיעורים עם פרופסור בינס, והייתי עייפה מהלילה שבו לא ישנתי. בסופו של דבר, יצאתי מהשיחה הזו עם ידע מטורף על המהפכה, ואני מאמינה שאוכל להרשים את בינס ולחרפן את אליסי עוד קצת. החיבורשלי יצא באורך כמעט מטר, ואני מאמינה שיזכה את בית רייבנקלו בכמה נקודות נוספות.

אלו היו לחלוטין שעות מבוזבזות, אבל בסופו של דבר ביקשתי ממיס איידריאר לספר לי אם היא שומעת משהו על מוגלגיתבבית הספר. שיקרתי לה ואמרתי שבגלל שאני מבית מוגלגי, אני אולי אוכל לעזור לה. היא חייכה בהתרגשות וביקשה ממנילחזור שוב. הבטחתי לה שניפגש בקרוב, והלכתי משם, נושמת לרווחה.

כשחזרתי, אליסי כבר חיכתה לי בחדר, מחייכת חיוך מזויף להפליא.

״היא אסטן, מה נשמע? שוב לומדת כדי לקבל כמה נקודות מבינס? באמת, ציפיתי ממך ליותר.״

החזרתי לה את אותו החיוך. ״כן, דיברתי עם הדיוקן של מיס איידריאר, והיא סיפרה לי על מהפכת הגובלינים הראשונה. אתידעת שהיא היתה אחת המנהיגות שלה? בקיצור, בעזרתה יש לי חיבור באורך מטר.״

 ״חנפנית. אני לא יודעת מה מלמדים אתכם בבתי הספר המוגלגים, אבל כאן זה לא עובד״

״את מקנאה. אני לא יודעת מה מלמדים אצל הקוסמים, אבל עלי זה לא עובד.״

״נראה לך?״

״ברור.״

״למה את חושבת שאני אקנא בבוצדמית״

״אני לא חושבת, אני יודעת.״

״את לא יודעת כלום על עולם הקוסמים!”

״או הו, אני יודעת.״

״אולי את יודעת טוב יחסית לבוצדמית!״

״אולי אני יודעת טוב מה עושים למי שאומר בוצדמית״

אליסי השתתקה, אבל הסתכלה עלי בזעף.

אני פניתי ללכת משם, אבל היא עצרה אותי.

״אני מצטערת, אסטן. באמת קינאתי.״

לרגע האמנתי לה, ואז ראיתי מה היא הביאה לי כמתנת פיוס.

דיוקן קטן של קוסם, שלא זיהיתי. כמובן, איך יכולתי להאמין לה אפילו לרגע!

היא מתכוונת לרגל אחרי בעזרת הדיוקן!

אבל אני אוכל לנצל את זה לטובתי.

אוכל לעשות מולו רק דברים שגרתיים, ולהסתיר אותו כשאני בונה לשרביט שלי.

חייכתי אליה, ולקחתי אותו.

״גם אני מצטערת שזה הגיע למצב כזה״ אמרתי.

היא חייכה אלי את חיוכה המזויף, ופנתה אל חדר המועדון.

••••

כבר הגיע הלילה, והקפדתי להסתיר את הדיוקן ממעשי, ולהוציא את התיק שלי מהמחבוא. החלטתי להוסיף צינורית מיםשאמלא בתחילת השיעור, שתסתלסל סביב מקל השרביט עד לקצהו, דרכו המים ישפריצו. חקרתי קצת על האופן בו המיםיוצאים, והתאמנתי קצת. בדיוק רגע לפני שסגרתי הכל, שמעתי את אליסי צועקת לומוס, ומסתכלת עלי בחיוך.

״תפסתי אותך על חם״

הפרק הקודם		הפרק הבא