הפוני הקטן שלי- הדור הבא

ברוכים הבאים, קוראים יקרים, לפרק הבא! אני מאחלת לכם כל הנאה אפשרית מהקריאה. אל תשכחו לכתוב מגילות בתגובות!

"אני לא יכול לשבת בחיבוק פרסות בזמן שאבא שלי בסכנה!" קרא צ'יז הקטן ועיניו נצצו מדאגה.

"בטח שאתה יכול," ענה קיץ תכול ביובש אופייני, "זה קל."

רוברום שינה צורה לפגסוס במיוחד כדי שהוא יוכל לגלגל את עיניו ואז חזר לצורתו המקורית.

"מה שקיץ דיכאון מנסה להגיד," הוא אמר לצ'יז הקטן, "זה שהמבוגרים כבר דואגים לזה. אני בטוח שעוד שתי שניות יחזירו את אבא שלך. אתה לא צריך לדאוג."

"אתה צריך משהו שיסיח את דעתך כדי שלא תהיה מודאג," הציע אבן אש, "רוצה למדוד בגדים?"

"איך אתם יכולים להיות רגועים?" שאל צ'יז הקטן על סף דמעות, "אבא שלי בסכנה!
מה אם לא ימצאו אותו ואז החוטפת שלו תכריח אותו להשתמש בכישורי המסיבות שלו כדי להכין עוגה רעילה ענקית ואז לאכול את כולה?"

"נשמע לי לא סביר שזה יקרה," ענה סאן ריי, וביג שוגר הנהן והניח פרסה מנחמת על כתפו של צ'יז הקטן.

"זה מאוד סביר שזה יקרה!" ענה צ'יז הקטן, כמעט בצרחה, "אני דוהר לחפש אותו!" ובמילים אלה הוא הסתלק בריצה.

"צ'יז, לא!" קראו סאן ריי, אבן אש, קיץ תכול וביג שוגר, ומיהרו אחריו.

רוברום שינה צורה לפגסוס ונפנף בכנפיו בכל כוחו, עד שנעשה כתם אדום מטושטש שהשיג את הכתם הצהוב-ורדרד המטושטש וריתק אותו לרצפה.

השאר הגיעו מעט אחריהם.

"אם... תמשיך..." אמר קיץ תכול, תוך כדי שניסה להסדיר את נשימתו אחרי המרדף, "אני אגיד לקוקאטריס שלי לאבן אותך!"

מדי הגיעה בתעופה ונעצה בצ'יז הקטן מבט מאיים.

"היא לא תספיק," ענה צ'יז הקטן בהתרסה, "אני לא אשאר במקום אחד מספיק זמן כדי שהיא תוכל לעשות את זה!
אני אברח, לא משנה איך תכלאו אותי! אני יכול לעשות דברים בלתי אפשריים!"

"הי, אתה לא צריך לברוח," הרגיע אותו רוברום, "אני בא איתך."

"מה?!" התפלאו אבן אש, סאן ריי וקיץ תכול.

"אין לך סיכוי למצוא את אבא שלך בתור ילד שמתרוצץ בחוץ לבד כמו משוגע," הסביר רוברום לצ'יז הקטן,

"אבל יהיה יותר סיכוי אם נהיה שני ילדים שמתרוצצים בחוץ כמו משוגעים!"

"שלושה," אמר סאן ריי באומץ שגייס איכשהו, "אני בא איתכם."

"באמת?" התפלא צ'יז הקטן ופנה אל ביג שוגר, "גם אתה?"

ביג שוגר הנהן.

"אני מצטרף!" הכריז אבן אש, "רק תנו לי רגע להחליף בגדים." אבן אש התרחק בקפיצות גדולות לעבר חדרו. השאר בהו בו מתרחק.

"זה לא נקרא להחליף בגדים אם אתה ערום," ציין קיץ תכול ביובש.

"אז, אתה בא או לא?" שאל רוברום את קיץ תכול.

קיץ נאנח. "אני לא רוצה לבוא," הוא ענה, "אבל רק אני יכול לשלוט במדי כך שכישורי האיבון שלה יצילו אתכם מצרות, אז אין לי ברירה."

השאר הביטו בו במבטים שיפוטיים עד שאבן אש חזר, לבוש בחליפה הסגולה שלו.

"מה אתם אומרים?" הוא שאל בחיוך מרוצה.

"אני אומר שהחליפה הזאת לא מתאימה למבצע הצלה," ענה קיץ תכול.

"טוב, אני אומר שרציתי ללבוש משהו שאני בעצמי עשיתי וזה לא השאיר לי מגוון גדול," ענה אבן אש, מעט מעוצבן.

"טוב, יאללה, נצא!" הכריז צ'יז הקטן לפני שהשיחה הידרדרה לוויכוח והשישה, שבעה כולל מדי, התחמקו החוצה ויצאו לדרך.

"לאן אנחנו בעצם הולכים?" שאל סאן ריי.

"אני יודע!" ענה אבן אש, "המעצבת הגדולה רריטי אמרה פעם שכשחוקרים פשע, תמיד כדאי לחזור לזירה שבה הוא התרחש כדי למצוא ראיות."

"איך זה קשור לעיצוב אופנה?" שאל רוברום.

"לרריטי יש עוד כישורים חוץ מעיצוב אופנה!" ענה אבן אש.

"טוב," אמר סאן ריי, "איפה באמת זירת הפשע?"

"במטבח של פינת קוביית הסוכר!" ענה צ'יז הקטן,

"שם הייתי בזמן שאבא שלי ניסה לשפר את המתכון של העוגה הכי משגעת ביקום על ידי הגדלה של כמות הקקאו ושינוי זני הפירות שנכנסים אליה
תוך בדיקת הצבעים הטובים ביותר לפתיתי קונפטי ועניינים הקשורים ברכיבים נוספים שהמשפחה שלנו שומרת בסוד מן העולם,
כשלפתע פתאום הגיעה משום מקום בהבזק של מג'נטה חיוורת סוסת פוני שלבשה בגדים הזויים,
העמיסה את אבא שלי על גבה בלי לומר מילה ונעלמה באותה הדרך שהגיעה,
מה שגרם לי לבהות באוויר פעור פה עד שנזכרתי שעדיף לגייס עזרה ודהרתי כמו טיל עד שהגעתי לבית הספר לחברות ואז פתחתי את הפה שלי ואמרתי-"

"הגענו!" קטע אותו קיץ תכול, ואכן, ששת הילדים והקוקאטריס אכן כבר היו במטבח של פינת קוביית הסוכר.

"טוב, זמן למצוא ראיות!" אמר סאן ריי וביג שוגר הנהן. הילדים הסתכלו סביב.

"אהה!" קרא רוברום, "קלטו את זה: על השולחן כאן יש קערה גדולה, כף, קמח, קקאו וסוכר, וערמה של פירות שונים ומשונים! זה בטוח אומר ש-"

"-אבא של צ'יז היה באמצע להכין עוגה," קטע אותו קיץ ביובש, "אנחנו יודעים. צ'יז סיפר לנו בדרך לכאן."

הילדים המשיכו להתבונן במטבח.

"אין כלום!" קרא אבן אש בתסכול שגרם לחוטמו לעלות בלהבות עד שהוא כיבה אותו בפרסתו ונשם עמוק.

"אין שיערות," הוא המשיך בקול רגוע יותר, "לפחות לא כאלה שהן לא בצבעי הרעמה של צ'יז הקטן או הגדול-"

הוא הציג שערה ורדרדה, שערה חומה ושערה אפורה- "אין טביעות פרסה חשודות, אין באוויר ריח שלא שייך לפה. ויש לנו רק עדות ראיה אחת."

"האמת היא שאולי יש לנו שלוש," אמר קיץ תכול והחווה בטפריו לעבר שתי דמויות שהביטו בהם מפתח המטבח.

המשך יבוא...

הפרק הקודם		הפרק הבא