אילו לא הייתי קוסם 2

הבטן של התהפכה, ובחילה גאתה בי.

זה לא שלא ידעתי שדראקו בוגד בי. אבל.. לראות את זה מול העיניים שלי, במקום שאמור להיות הבית שלי, זה... כבר משהו אחר לגמרי.

לכמה רגעים הרגליים שלי כמו ננטעו בקרקע. נאלמתי דום.

אבל לאחר שתי דקות, כשהנשיקה הפכה להיות משהו אינטימי יותר, ויכולתי לראות את ידיו של הבחור השני משוטטות בחופשיות על ירכיו של דראקו הבנתי שאני חייב לברוח משם.

רגלי כאילו נשאו אותי מעצמן.

רצתי בכל כוחי, לא מסב מבט לאחור, לא בודק אם השניים ראו אותי בכלל.

רצתי.

בסופו של דבר, כשכבר לא נשארה לי נשימה נאלצתי לעצור. עמדתי כפוף, נשען על ברכי ומסדיר את נשימתי המהירה. עמדתי בבנין הכיתות.

ידיו של הבחור על רגליו של דראקו. התמונה עלתה בי שוב.

החנקתי יללה ונכנסתי מהר אל הכיתה שמאחורי. דמעות רותחות עמדו בעיני, מאיימות לפרוץ בכל רגע.

ברגע שנכנסתי אל הכיתה עיני התערפלו ממסך הדמעות. קרסתי על הריצפה והתחלתי לבכות.

"הארי?" קול מוכר נשמע מעלי.

לא הרמתי את ראשי. מי זה עכשיו? לעזאל! אף אחד לא צריך לראות אותי בוכה.

"הארי" אמר שוב הקול בטון תובעני.

נגבתי את הדמעות עד כמה שיכולתי והצצתי אל מעלי.

זה היה רוג'ר דיווידס, החבר של סדריק.

"מה אתה רוצה?" השתדלתי שקולי לא ישמע רועד.

"אני ראיתי אותם" אמר רוג'ר והניח יד גדולה על כתפי.

"ראית... מה?" התפללתי בליבי שהוא לא ראה את מה שאני חושש שהוא ראה.

"ראיתי אותם, את דראקו ואנתוני" ענה רוג'ר והחליק את אגודלו על לחיי הרטובה "אני מצטער".

"אז זה אנתוני, מי שהיה איתו" אמרתי בקול מריר ומשכתי באפי.

רוג'ר כרע ברך לידי והמשיך להחליק את אגולדו על לחיי. זה היה מוזר.

"אז אתם כבר לא יחד". משום מה זה היה נשמע יותר כמו קביעה מאשר כמו שאלה.

נשכתי את שפתי בחוזקה עד שהרגשתי טעם מתכתי של דם על קצה לשוני.

"אתה יודע הארי, זה לא מגיע לך" קולו של רוג'ר היה רך "מגיע לך מישהו שיהיה ראוי לאהבה שלך, ושיחזיר לך אהבה".

"אני לא בטוח שיש אחד כזה" עניתי במרירות.

"אני מוכן להיות"

"תוד-"

רגע! מה??????

הפרק הקודם		הפרק הבא