בלאגן על מימדי בהוגוורטס *גמור*

ה-פ-ת-ע-ה! פרק חדש למרות שאין לי שום זמן! (ואני לא מכין את הפרק מראש, אלא כותב אותו פה ישירות).

לא מאמינים? תסתכלו למטה ותתחילו לקרוא! כן מאמינים? בכל זאת תסתכלו למטה ותתחילו לקרוא.

נקודת מבט של ליאו (מאדון הטלקינזיס)

נכון שאיידן אמר שהנסיעה המשיכה בויכוחים חסרי תכלית או משהו? זה ממש לא נכון.

בערך באמצע הנסיעה נשמעה שאגה אדירה מהכיוון של הטירה ההיא. הסתכלנו לכיוון שממנו הגיעה השאגה, וראינו שזה הגיע מיער ענקי ומפחיד שעמד ליד הטירה.

באתי לשאול את איידן מה לדעתו יכול לעשות כזה רעש עצום, אבל אז ראיתי אותו.

זה היה דרקון שחור (או שזה רק בגלל המרחק?) וממש ענקי, והוא באותו רגע ירק אש על מטרה לא ברורה. מה שכן היה ברור, זה שאנחנו לא היינו ליד בית ספר ללימוד סייסניקים.

המשכתי להסתכל על הדרקון, וראיתי שהוא מתכופף ואז מזדקף במהירות וגורם למשהו שהיה על הראש שלו לעוף לעברנו.

למזלנו היינו מספיק רחוקים בשביל שזה לא יפגע בנו, אבל היינו מספיק קרובים כדי שכשהדבר הזה יתקרב מספיק נוכל לראות מה זה.

ואכן, בשלב מתקדם בהתעופפותו של הדבר, ראיתי שזו כנראה חיה בעלת ארבע רגליים, והיא הייתה נראית בצורה של אריה. אבל בלי רעמה.

שמעתי את איידן ממלמל לעצמו, "מסכנה הלביאה הזאת." כמובן! איך לא חשבתי על זה? לביאה זה כמו אריה בלי רעמה, וזה בדיוק התיאור של המשהו!

הסתובבתי אל איידן ורציתי לדבר, אבל אז ראיתי שהוא פוער עיניים בתדהמה, אז הסתכלתי לשם שוב, וגם אני פערתי עיניים בתדהמה.

היה שם משהו משונה שריחף ישר אל הדרקון, אז הדרקון ירק עליו אש בכל כוחו. אחרי שהאש נעלמה, ראיתי שהדבר נשאר שלם!

הדרקון היה כנראה גם בהלם, כי הוא הפסיק לנסות לירוק אש. אבל אז אני הבנתי מה באמת קרה, ראיתי שהדרקון מתחיל לשקוע והוא הפסיק בניסיון לצאת.

בזמן שהדרקון המשיך לשקוע, הדבר התעופף לעברנו. בגלל שהמרכבות כבר התקרבו ממש, היינו בסכנה די גדולה.

"מה קורה פה?" שאלתי את איידן, "עברנו עולם או משהו? זה יכול להיות בכלל? אבל איך יש פה דרקון? אתה יכול לענות לי כבר?"

"אם תשתוק קצת אני אוכל לענות לך." אמר איידן. "לפי דעתי יש שתי אפשרויות: (1) עברנו למימד אחר, ואם אתה תוהה אז כן זה יכול להיות. הוכח מדעית שיש מימדים מקבילים שבהם יכולים להיות דרקונים. הבעיה באפשרות הזו, היא שאמנם יש עולמות מקבילים אבל הסיכויים שיהיו פתחים בין מימד למימד ממש קלושים. וגם שאני לא רוצה לחשוב על זה. (2) שאנחנו חולמים. הבעיה באפשרות הזו היא שאני מרגיש מוצק מדי."

"אתה מרגיש מוצק מדי?" שאלתי. "למה זה, כי אני מציק מדי וזה גורם לך להיות מוצק? אני לא יכול להפסיק, כי מפריעים לי וזה גורם לי להיות מופרע."

"אוף, אתה והחפירות שלך..." התלונן איידן, ואז קרא, "הי, תסתכל! תסתכל קדימה, אתה חייב לראות את זה!"

הסתכלתי קדימה, והבנתי למה הוא מתכוון. ראיתי חמישה ילדים עומדים על גל ענק, ונוחתים ליד עוד שני ילדים.

המרכבות בנתיים נעצרו, ואני ירדתי מהן ואיידן אחרי. הלכתי לכיוון הילדים ושמעתי אחת מהם שואלת, "גם אתם לא קשורים?"

באותו רגע הבנתי מה קורה פה (בערך). חמשת הילדים שהיו על הגל גם הגיעו מ"מימד אחר" כמו שאיידן קרא לזה, ושאלו את שני הילדים אם גם הם ככה.

"היי, גם אנחנו לא קשורים!" קראתי, וכל הראשים הסתובבו אלי.

"מי אתה, ומאיפה הגעת לכאן?" שאל ילד שהיה נראה גדול ממני בשנה, והוא היה נראה מישהו מהסוג שלי. אני מתכוון שהוא היה נראה בדחן מהסוג היותר מוצלח (לדעתי).

"אני ליאו, והגעתי ממימד אחר," עניתי. "ואתה?"

"אני ליאו, והגעתי ממימד אחר." הוא ענה.

"גם אתה כמוני?" שאלנו ביחד.

"נראה לי שכן." ענינו ביחד.

"שלום ליאו, אני ליאו. ובבקשה ליאו, תקרא לי ליאו" אמרתי.

שלום ליאו, גם אני ליאו. כרצונך ליאו, אקרא לך ליאו בתנאי שתקרא לי ליאו, ליאו." הוא ענה.

"די!" קרא איידן. "תשתקו! כאילו שלא הספיק לי ליאו אחד, עכשיו יש כאן שניים!"

"אנחנו לא כל כך נוראים!" אמרנו לו ביחד.

"אתם כן," ענה איידן יחד עם שניים מהילדים. ילד שרירי עם שיער שחור ועיניים בצבע הים, וילדה שרירית עם שיער בלונדיני ועיניים שנראו כמו סערה. הם היו שניים מפחידים, ולא נראה לי שכדאי להתעסק איתם אז לא עניתי.

"מה דעתכם שנעשה היכרות?" שאלתי.

אני לא מאמין! הצלחתי לגמור את הפרק היום! זה אומר שאני יכול לספור את הימים שאני נמצא בפורטל על פי מספר הפרקים שלי!

אבל בעצם לא צריך לספור את הימים שאני בפורטל, אז זה חשוב רק כדי שהקוראים ישמחו. אתם שמחים? יופי. אתם עצובים? אין לי כוח לכתוב לכם תגובה על עצבותכם.

הפרק הקודם		הפרק הבא